אבחון מאוחר לטרשת נפוצה – הוגשה תביעה למשרד הבטחון

פפזית, כיום בת 20, משוחררת מצה"ל, סבלה בגיל 17 מתופעות חוזרות ונשנות של כאבי ראש, חום וסחרחורות. תופעות אלה הופיעו בעיקר כאשר למדה למבחני הבגרויות והייתה שרויה בתקופת מתח רב. בהמשך, הופיעו אצלה גם חולשה בארבעת הגפיים, כפל וטשטושים בראייה, לכן פנתה לחדר המיון בבית-החולים הקרוב לביתה ואף אושפזה שם.

במסגרת האשפוז, עברה בירור שכלל בדיקות נוירולוגיות חוזרות שמתארות כפל ראייה עם הפרעה בתנועות גלגלי העיניים וכן סימנים נוירולוגיים פוקליים. במסגרת אותו בירור פזית עברה גם ניקור מותני שהדגים כמות קטנה של תאי דלקת והיה שלילי לנוכחות נוגדנים אוליגוקלונליים. עוד עברה בדיקת MRI מוח, שהדגימה נגעים גדולים בחומר הלבן של המוח שעברו האדרה.

עקב כך, נעשתה אבחנה של ADEM (Actue Disseminated Encephalomyelitis). היא טופלה במשך שבוע בסטרואידים דרך הווריד ובהמשך שוחררה לביתה וקיבלה טיפול פומי לעוד שבועיים. לאחר-מכן, חזרה למצבה שטרם האשפוז ותפקדה באופן נורמלי בשגרה.

פזית דיווחה על האשפוז וממצאיו ללשכת הגיוס באזור מגוריה, אליה הייתה עתידה להתגייס, וגיוסה נדחה במספר חודשים. במהלכם עברה בירורים ובדיקות נוספים במרפאת טרשת, אשר הראו כי אט אט הכל שב לתפקוד נורמלי עד שלא הייתה עדות לדלקת פעילה. אולם, מסקנתו של הניורולוג, שלא לקח סיכון, הייתה כי לא ניתן להבחין בשלב זה בין ADEM לבין טרשת נפוצה מאחר וההתקף שפקד את פזית וגרם לה להתאשפז לראשונה בחייה, יכול להיות התקף ראשון בסדרת התקפים של טרשת נפוצה.

יום הגיוס הגיע, פזית התגייסה כאשר היא מלווה במכתב רופא, המסביר את מצבה הבריאותי ומורה כי עליה להיות משובצת קרוב לביתה ולמרכז רפואי. בלשכה עצמה היא נבדקה ונמסר לה כי אין לה מה לדאוג ואכן כך תשובץ. פזית עברה טירונות וקורס, שלאחריהם שובצה בקריה בתל-אביב עם פרופיל 45 זמני לשנה אחת בלבד.

 

לקבלת יעוץ

 

"עוד שנה חלפה, עוד שנה טרופה, עשבים שוטים עלו בשביל ובגן". כעת, פזית הועברה מתפקידה ושובצה מחדש לשירות באיו"ש. כבר עם הגעתה לשם, הבהירה למפקדיה שהיא אמורה להיות בבסיס עורפי, קרוב לביתה ולמרכז רפואי בזמינות מיידית – אולם, ללא הואיל.

מהלך שירותה של פזית שם התאפיין באירועים חוזרים של חולשה, סחרחורות ובחילות, אך חרף בקשותיה היא לא הופנתה לנוירולוג. השירות באותו מרחב לווה ברגעים רבים של לחץ פיזי ונפשי ניכרים בעבודה אל מול אוכלוסייה זרה ואף לעיתים עוינת. בנוסף לאלה, שובצה פזית לתורנויות שמירה ושירות רבות, מפקדיה וחבריה לסגל התעמרו בה, זלזלו בה עקב מצבה הרפואי ותלונותיה, בעיקר כאשר חזרה על הבקשה לעבור לבסיס אחר.


אבחון ע"י נוירולוג מומחה

ללבסוף, פנתה בעצמה לקבלת אבחנה וחוות-דעת רפואית מנוירולוג מומחה דרך חברת אולמד. מנהלי התיקים סייעו לה בתביעתה כנגד משרד הביטחון ומצאו עבורה נוירולוג מומחה "למוד קרבות" בזירה המשפטית, אשר הראה כי בעקבות יחס מזלזל של המערכת הביטחונית במהלך שירותה של פזית היא סובלת מנכות בעקבות החמרה במחלת הטרשת הנפוצה.

במקרה זה, האבחנה של טרשת נפוצה אינה מוטלת בספק והתשובה לשאלה המרכזית, האם נגרמה לה החמרה במחלתה עקב השירות הצבאי בתנאי עקה פיזית ונפשית, היא בהחלט כן.

במטא-אנליזה של מחקרים רבים שבדקו את הקשר שבין עקה נפשית ודחק נפשי לטרשת נפוצה, נמצאה עלייה מובהקת בסיכון להחמרת טרשת נפוצה במטופלים שהיו חשופים לעקה ודחק. מחקר גדול שנערך בתחום זה, מצא ודאות חזקה בקשר שבין מספר גורמי העקה הקיימים לסבירות להתפרצות התקפי טרשת, כך שככל שיהיו יותר גורמי עקה, כך הסיכון להתקף טרשת נוסף עלה.

הכרה כנכת צה"ל

נמצא כי פזית סובלת מהנכויות הבאות: התקפים חוזרים של חולשה וכאבי שרירים, חוסר מסוגלות לצעוד במשך זמן ולמרחק העולה על קילומטר, קשיי ריכוז לארוך היום, טשטוש בראיית צבעים וחולשה בצד השמאלי של הגוף.

 

התעלמותה של המערכת הביטחונית מצרכיה הרפואיים של פזית והבאתה למצב של החמרה במחלתה, ניתן להמשיל להתרשלותו של רופא בהגנה על מטופליו. על-כן, נתבע משרד הביטחון ופזית הוכרה כנכת צה"ל.

רשלנות רפואית ברפואת שיניים

רשלנות בניתוח שיניים

מעט מאוד אנשים אוהבים ללכת לרופא השיניים, רבים גם לא מתמידים אפילו בביקורי החובה והשימור. אך אם מצב השיניים מחמיר ונדרש טיפול עמוק או אפילו שיקומי, לכולם ברור שאין ברירה – ואז נשאלת השאלה מיהו הרופא המתאים לטיפול כזה.

ברוב המקרים, אנשים מטופלים אצל אותו רופא במשך שנים רבות. הוא הופך בעיניהם לבעל הסמכות בכל הקשור לבריאות הפה והשיניים, וכאשר יש צורך בטיפול או בתוכנית שיקומית הם נוטים לשמוע להמלצתו ולבצע אצלו את התוכנית. במקרים אחרים,  מגיע האדם לטיפול פשוט, לכאורה, אולם תוך כדי הטיפול מעדכן אותו הרופא כי נחוץ תהליך מקיף יותר – ולא נותן לו שהות לבדוק אפשרויות נוספות או להתלבט, וכבר פותח בטיפול המקיף.

תוכנית שיקומית לפה עשויה לעלות עשרות אלפי שקלים, ולא פעם היא כרוכה בפעולות כירורגיות, פרוטטיות או אחרות, אשר חורגות מסמכותו של רופא השיניים הממוצע. מאחר שלא נקבעו עד כה תקנות או חוקים המגדירים במדויק מיהו 'מומחה לשיקום הפה', התחום כיום פרוץ ולמעשה כל רופא המעוניין להיכנס לתחום יכול להכריז על עצמו כמומחה – מה שמהווה מקור לתביעות רבות של רשלנות רפואית בגין טעויות ונזקים שנגרמו למטופלים עקב טיפול לא מקצועי.

כך, למשל, מטופל הגיע לניתוח החדרת שתלים, והרופא פגע בעצב וגרם לשיתוק חלקי בלסת התחתונה עקב חוסר מיומנות. במקרים אחרים, המליץ הרופא למטופלת להתקין גשר כתרים, אך במסגרת ביצוע הגשר הוא עקר שיניים בריאות; ולמטופלת אחרת הודיע הרופא כי דרושה "עקירה פשוטה" ולא ביצע קודם צילום רנטגן, אך במהלך העקירה התברר שמדובר בעקירה כירורגית של שן כלואה.

סימנים לזיהוי רופא שאינו מומחה

• כאשר תוך כדי טיפול שגרתי אשר בעטיו הגעת לרופא, הוא מעדכן אותך שיש צורך בטיפול רחב יותר או בתוכנית מקיפה לשיקום הפה, ומתחיל מיד בביצועה מבלי להסביר או לתת לך אפשרות בחירה.

• כאשר רופא מציע לך להתחיל בתוכנית לשיקום הפה, מבלי לבצע קודם בדיקה קלינית מקיפה וצילומי רנטגן רלוונטיים.

• כאשר רופא מציע לך בעל-פה תוצאה אסתטית, אך לא מציג בפירוט את התוכנית הטיפולית הנדרשת.

• כאשר רופא מציע לך מספר רב של טיפולים שלא תכננת כשפנית אליו, יתכן שמדובר ב'טיפולי יתר' שאינם נחוצים או דחופים.

אם זיהית אחד מהסימנים הללו, כדאי לבקש מהרופא הצעה מסודרת, ולחפש המלצות על רופא אחר שיוכל לתת לך תמונת מצב נוספת והצעה לתוכנית שיקום רצויה. 

מתי פגיעה בשיניים, בחלל הפה או בלסת נחשבת לרשלנות?

בית המשפט בוחן רשלנות לפי מבחן 'הרופא הסביר'. כלומר, במידה שאותו מקרה היה מטופל על ידי רופא סביר אחר, האם היו קורים הנזקים המפורטים בתביעה עקב אבחון, טיפול או סיבוכים בעקבות הטיפול שבוצע.

בנוסף, בלי קשר לנזקים, בוחן בית המשפט אם היתה פגיעה ב'אוטונומיה'. כלומר, האם ניתן למטופל הסבר מסודר אודות התהליך שהוא עומד לעבור, כולל פירוט הסיכונים הצפויים וסיבוכים אפשריים, וכמובן – את כל החלופות לטיפול שהוצע לו, ככל שישנן. בהתאם לכל המידע שהוצג לו, אמור המטופל לחתום על טופס הסכמה לטיפול הנבחר.

מי מפקח על רופאי השיניים והמומחים לשיקום הפה?

למרבה הצער, אין פיקוח כזה ואין תקנות הקובעות מה צריכה להיות הכשרתו או ניסיונו של רופא, על מנת שיוכר כ'מומחה לשיקום הפה'. כתוצאה, כל רופא שיניים המעוניין בכך – ולנוכח הסכומים הנגבים בתהליכים אלה, רבים מעוניינים בכך – מצהיר על עצמו כמומחה ומקבל מטופלים במרפאתו.

במקרים מסוימים מסתיים הטיפול עם נזק עצבי שלעתים קרובות עלול לגרום למטופל בעיות תפקודיות של דיבור ולעיסה, ובמקרים אחרים אף לנזק אסתטי. בעקבות זאת, יש לעתים צורך בטיפולים ובניתוחים נוספים לתיקון הנזק, דבר היוצר עול כלכלי משמעותי, ולעתים הנזק הוא בלתי-הפיך.

כיצד מגישים תביעה על רשלנות ברפואת שיניים?

בניית התיק הרפואי:  מרכזים ובוחנים את כל מסמכי התיעוד של הפניות, הטיפולים, המלצות הטיפול, התוצאות או הסיבוכים שלאחר הטיפול וכדומה. אם מתברר שחסרים צילומים פנורמיים או בדיקות להמחשת הנזק, מופנה המטופל לבדיקות ולצילומים הרלוונטיים לשם ביסוס התיק הרפואי והתביעה.

פנייה למומחה רפואילאחר שהתיק הרפואי מוכן ועילת התביעה נבחרה (נזק, רשלנות, פגיעה באוטונומיה וכן הלאה) מופנה המטופל לרופא מומחה רלוונטי, הכותב את חוות הדעת הרפואית לתיק ומבסס את טענת התביעה מול מבחן 'הרופא הסביר'.

בחירת הנתבעים: עם קבלת חוות הדעת הרפואית, יכול עורך הדין המלווה את התיק להמליץ על תביעה כנגד הרופא, המרכז הרפואי בו התבצע הטיפול, או כל גורם רלוונטי אחר.

עורך דין! מעוניין בחוות דעת רפואית?

לשאלות בנושא רשלנות רפואית ברפואת שיניים – צרו קשר