מתי אבחון התקף לב או טיפול בו הם רשלנות רפואית?

מחלות לב הן הסיבה השנייה בשכיחותה למקרי המוות בעולם (הראשונה היא מחלת הסרטן). בישראל יש כיום כ-500 אלף איש החולים במחלות לב, וכ-50 אלף חולים העוברים מדי שנה צינתורים אבחוניים או טיפוליים בלב ובעורקים נוספים. משאבים רבים מושקעים ביכולות האבחון של התקפי לב כבר בשלב המניעתי, בכדי לנטר את קבוצות הסיכון באמצעות שינויים באורח החיים, מתן טיפול תרופתי מונע, ובמידת הצורך גם הליכים ניתוחיים טיפוליים למניעת נזק חמור יותר.

האסוציאציה המיידית בקרב רבים כלפי התקף לב היא של אדם החש דקירות בליבו, אוחז במיקום המשוער של ליבו וקורס, אך למעשה יש להתקף לב סימפטומים נוספים כגון סחרחורות, זיעה קרה, הרגשת נימול ביד ועוד. לעתים יופיעו חלק מהסימנים ולעתים יופיעו סימנים שונים בזמנים שונים.

האחראי לאבחון של מקור הסימנים הוא, כמובן, הרופא  או איש צוות רפואי. האבחון אמור לקחת בחשבון את גורמי הסיכון הקיימים אצל המטופל, ביניהם לחץ דם גבוה, שומנים בדם, סוכר גבוה, היסטוריה משפחתית ונתונים נוספים. כאשר הרופא אינו מברר נוכחות של גורמי סיכון אצל מטופל המתלונן על סימפטומים רלוונטיים, או שהוא לא מאבחן את ההתקף למרות ידיעתו על נוכחותם של גורמי הסיכון – נוצרת עילה לרשלנות רפואית.

האם התקף לב עלול לגרום לנזק בלתי-הפיך?

התקף לב הנו הפרעה באספקת דם ללב, אשר ממנו יוצא הדם כאשר הוא רווי בחמצן ומוזרם לכל אברי הגוף. כל הפרעה, אפילו למספר דקות בלבד, עלולה לגרום נזק בלתי הפיך לרקמת הלב עצמו או לאחד האיברים (בהתאם למיקום החסימה בגוף) כגון גפיים, איברים פנימיים ואפילו המוח. אבחון נכון וטיפול מיידי בהתקף הלב עשוי להציל חיים או למנוע נזק לאיבר, אך אבחון שגוי עלול להסתיים בנזק בלתי הפיך ואף במוות.

האם ניתן למנוע התקף לב?

מתפקידו של הרופא והצוות הרפואי לעדכן את המטופל על היותו בעל גורמי סיכון החושפים אותו לבעיות לב, ולהציע לו מגוון דרכים מניעתיות – החל בשינוי באורח החיים ובשילוב תזונה בריאה וספורט, וכלה בטיפול תרופתי באמצעות מדללי דם ותרופות רלוונטיות נוספות.

כך, למשל, כאשר קיים חשש לטרשת עורקים עקב הצטברות שומנית על דפנות כלי הדם עד כדי חסימה מלאה או חלקית שלהם, יש לבצע צנתור אבחוני שיקבע את חומרת הבעיה. במהלך הצנתור האבחוני, במידה שנקבע כי יש צורך בכך, יכול הרופא לבצע את הטיפול ולהשתיל סטנט (תומכן) התומך בכלי הדם ומרחיב אותו במקומות בהן קיימת חסימה, ובכך מאפשר זרימת דם תקינה.

האם צינתור מספיק כדי למנוע התקף לב?

הרופא ימליץ על צינתור אבחוני או טיפולי, בהתאם למצב, ובמידה שהחסימה במקום שבו צינתר הוא מסוכן או שהטרשת עורקים מפושטת, יבוצע ניתוח מעקפים שעוקף את החסימה ומאפשר זרימת דם תקינה.

מתי אבחון התקף לב או טיפול רפואי בו הופכים לרשלנות רפואית?

כמו בכל מקרה רשלנות, יש להוכיח כי נגרם נזק עקב החלטה או פעולה לא סבירה של רופא או איש צוות רפואי. עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית באבחון או בטיפול במחלות לב יכולה להיווצר במקרים הבאים:

  • אבחון שגוי: כאשר המטופל מתלונן על כאבים בחזה, והרופא טועה באבחון הבעיה. כאשר הרופא עובר על תוצאות בדיקות ומפרשת אותן בצורה מוטעית.
  • התעלמות: כאשר הרופא מתעלם מתלונות המטופל לגבי כאבים וסימפטומים כגון כאבים בחזה, קוצר נשימה, בחילות וכו', כאשר הרופא נחשף לתוצאות בדיקות אשר עבר המטופל ומתעלם מהן, התעלמות ממצב המטופל בזמן הניתוח או אחריו ועוד.
  • התרשלות: בדיקה רשלנית של היסטוריית המטופל ומשפחתו, אי הפניה לבדיקות רלוונטיות או למיון, ביצוע טיפול רשלני אשר בעטיו נגרם נשק למטופל (צינתור רשלני אשר גרם לקרע בשריר הלב, נזק לכלי דם וכו'), הותרת גוף זר בגוף המטופל וכו'.
  • טיפול שגוי: ביצוע צינתור כאשר האדם מצוי בהתקף לב, מתן טיפול תרופתי שגוי, בחירת הליך רפואי שאינו תואם את מצבו הגופני של המטופל או בניגוד להתוויות הנגד של ההליך וכו'.

את מי תובעים על רשלנות רפואית באבחון או טיפול במחלת לב?

התביעה תופנה לגורם הרפואי אשר ביצע את האבחון או הטיפול, קופת חולים, מרכז רפואי, בית חולים או כל גוף רפואי אשר בו התקיים הטיפול. הנתבעים יהיו הרופא או אנשי הצוות הרפואי אשר רלוונטיים למחדל אשר גם למטופל לנזק.

לבירור טיב הטיפול צור קשר

 

בחירת מומחה לחוות דעת רפואית בתביעת רשלנות

רשלנות בלידה

רשלנות בלידה
מצבים רבים יכולים להוביל לתביעה בנושא רשלנות רפואית, החל מרופא אשר שכח תחבושת, צינורית או כל דבר אחר בגוף המטופל, ועד חוסר עדכון של מטופל לגבי סכנות או התוויות של תרופה אשר נרשמה לו. במקרים אלה אין להסתפק בחוות דעת מומחה המעיד על הפרוטוקול המקובל בתחום, אלא להקפיד בבחירת המומחה לתחום הספיציפי ביותר אשר יוכל בחוות דעת הרפואית להצביע בפני בית המשפט על החריגה מהנהלים, וחמור מכך על הנזקים אשר נוצרו עקב החריגה והשפעת העתידית על המטופל.
תלונות בנושא רשלנות רפואית מתרכזות לארבעה תחומים עיקריים:

1. כשל באבחון – אם הרופא הסביר היה מאבחן את מחלתו של המטופל או מאבחן בצורה שונה אשר היתה מובילה לתוצאה טובה יותר עבור המטופל מזו שהושגה באבחון שבוצע. לא מומלץ להסתפק ברופא מומחה מהתחום, אלא להקפיד על מומחה אשר יוכל לתת עדות מורחבת בנושא אבחונים, שימוש בדרכי אבחון שונות, סטנדרטי אבחון בארץ ובעולם בתחום הנ"ל, והשלכות האבחונים השונים על המלצות הטיפול והיווצרות הנזקים אצל המטופל.

 

2. פגיעה או מוות כתוצאה מטיפול רפואי – כאשר רופא בוחר בטיפול מסויים או נמנע ממנו וכתוצאה נגרם נזק או מוות של המטופל. במקרה זה מומלץ לבחור במומחה מהתחום הרלוונטי אשר בקיא בפרסומים עדכניים בתחום מהארץ והעולם, ויוכל להצביע על קשרים מוכחים בין הטיפול (או אי הטיפול) ותוצאותיו למטופל.

3. יחס לא הולם – כאשר רופא מומחה מתייחס למטופל בצורה שהרופא הסביר לא היה מתייחס, כגון פסילה או חוסר התייחסות לדיווח המטופל עקב שייכותו למגדר או מגזר מסויים, סובל מעודף משקל, נכות או כל שיוך אחר… מומלץ להקפיד על מומחה אשר בקיא בתחום ובעל ניסיון רב מול קבוצת האוכלוסיה מולה בוצעה האפליה אשר הובילה לרשלנות.

4. כשל בחובה להזהיר את המטופל מפני סיכונים ידועים – מחובתם של רופאים להזהיר את מטופליהם מפני סיכונים ידועים של כל תרופה, טיפול או פרוצדורה רפואית אחרת על מנת לקבל את הסכמתו המודעת של המטופל לפעולותיו של הרופא. כלל זה ידוע כ"חוק זכויות החולה" והוא מפרט את חובתו של הרופא לעדכן את המטופל בכל הקשור למחלתו או הפגיעה ממנה הוא סובל ברמת: אבחון, התפתחות והשלכות צפויות, טיפול נבחר, סיכונים וסיכויים הנובעים מהטיפול ועוד. במקרה זה תהיה המלצתנו לבחור מומחה אשר בקיא בפרסומים עדכניים בארץ ובעולם בנושא הסיכונים והנזקים הזמניים והקבועים היכולים לנבוע מהפרט אשר הושמט מעדכון החולה.