אבחון מאוחר של סרטן

אבחון מאוחר של סרטן

מורה נבוכים להגשת תביעה על רשלנות רפואית במקרים של אבחון מאוחר של סרטן

שנהיה בריאים כולנו ואיש אינו בוחר להיות חולה. קורה לא אחת שאבחון מאוחר של סרטן הוא תוצאה של רשלנות רפואית מה שהיה אמור למנוע את התפתחות המחלה ואת הסבל המיותר.

 אחוז גבוה מהמקרים של סרטן הן אבחנה ראשונית שגויה  . שגיאה זו עלולה להוביל לעיכוב בטיפול הרפואי, ובמקרים חמורים לחוסר יכולת לטפל. סיטואציה זו עלולה להוביל לסיבוכים רציניים וגרימת מוות ברשלנות. כמו כל תביעת רשלנות רפואית, אבחון מאוחר של מקרי סרטן דורש צוות מתוחכם של אנשי מקצוע משפטיים שיש להם ניסיון בעבודה עם מומחים רפואיים  .

תיקים המטפלים באבחון מאוחר עלולים להיות מורכבים ביותר. רופאים מגנים על מקרי אבחון מאוחרים ולרוב יטענו שלא קיימת התרשלות. הם גם עשויים לטעון כי אבחון וטיפול מוקדם יותר לא היו עושים את ההבדל בתוצאה הסופית  .

אבחון מאוחר של סרטן

אבחון מאוחר של הסרטן יכול לנבוע ממגוון רחב של פעולות רשלניות:

אי ביצוע בדיקת אבחון כאשר קיים צורך

פירוש שגוי של תוצאות בדיקה

חוסר היכולת להכיר בגידול

הליך שבוצע בצורה שגויה

תקלה בטכנולוגיה הקיימת

תוצאות מעבדה שאבדו או הוחלפו עם מטופל אחר

קריאה שגויה של תוצאות בדיקת הרנטגן

כישלון בהפניית המטופל למומחה המתאים

לרוב תוגש התביעה כנגד המומחים הרפואיים שרשלנותם עכבה את האבחנה המדויקת. צדדים אלה עשויים לכלול את הרופא הכללי, שאולי בחר שלא לבצע בדיקה לאבחון או להנפיק הפניה, רדיולוג, שלא אבחן כהלכה את תוצאות בדיקת הרנטגן, המנתח, שלא הסיר את גידול כראוי או לא שם לב לרקמה חשודה והפנה את המטופל למומחה, או מומחים אחרים שהיה להם מגע עם המטופל. בחלק מהמקרים, יצרנים של טכנולוגיה שאינה מתפקדת כהלכה גם עשויים להיות אחראים.

אם אתה חש כי נתקלת במקרה של רשלנות רפואית, יש לפעול באופן מיידי
בכדי להגן על זכויותך

מה לעשות במידה ונפגעת מאבחון מאוחר של הסרטן?

צעדים חשובים שניתן לבצע ברגע שאתה מאובחן במחלת הסרטן:

  • אסוף רשומות רפואיות רלוונטיות
  • תעד פגישות,תורים מול רופאים וכל צוות רפואי
  • אסוף קבלות וחשבונות הנוגעות לטיפול
  • אסוף בדיקות רפואיות מהעבר
  • צור קשר עם עורך מנוסה המטפל במקרים של רשלנות רפואית כדי לדון במקרה שלך. עורך הדין

    שלך אמנם ידריך אותך לאורך התהליך כולו, אך מומלץ להתחיל בהליך המשפטי בהקדם האפשרי בכדי לשמר את עדותם של כל הצדדים. עבוד בשיתוף עורך הדין !

 

תשלום לעו”ד     

רוב התייעצויות ראשוניות מול עו”ד לגבי הטענה לרשלנות רפואית הן ללא תשלום אך, יש עורכי דין שגובים תשלום עבור ייעוץ. בפגישה הראשונה עם עורך דין בדרך כלל בוחנים את הבעיה כולל החומר הרפואי,מעלים את ההיסטוריה של המחלה, נבדקים מסמכים נוספים במידת הצורך ,בהמשך חתימה על ייפוי כח ואישור לעו”ד לטיפל בתיק של המטופל,כולל אישור לעו”ד לחשיפה למסמכים רפואיים נוספים במידה ונדרש.

רוב עורכי הדין המעורבים ברשלנות רפואית מקבלים עמלה שנעה בין 25% ל30% מהסכום שנפסק על ידי בית המשפט או שישולמו בהתאם להסכם קדם המשפט בין הצדדים.

יש משרדים שמעדיפים מקדמה ראשונית של עד 2,000 שקלים כדי לפתוח את התיק ולבחון האם יש קייס.

תהליך איסוף המסמכים לוקח זמן, לעתים קרובות מספר חודשים. העלות של איסוף נתונים משולמת על ידי התובע ובפעמים אחרות זה דורש השתתפות ישירה.

אחרי איסוף כל הרשומות רפואיות הרלוונטיות,  עורך דין מתחיל בסיכום של החומר בכדי להתכונן להתייעצות עם המומחה הרפואי המתאים. בחירת מומחה רפואי מתאים היא משימה לא קלה. לפעמים יש צורך לטפל בכמה מתמחים בתחומים שונים של רפואה, דבר המגדיל את הוצאות התיק הראשוניות.

למעשה  , חוות דעת רפואית מהווה משקל כבד להצלחת התיק.קביעתו של המומחה לרשלנות משקפת את ההתנהגות הצוות הרפואי בזמן הטיפול, בקביעה זו ניתן לראות האם נגרם נזק לחולה  – ללא חוות דעת רפואית מפורטת המצביעה על רשלנות ונזק שנגרם כתוצאה מהטיפולים, לא ניתן להצדיק לקשר סיבתי ועו”ד לא יוכל להוכיח את התביעה לפיצויים.

מי משלם

עלות כתיבת חוות דעת רפואית נופלת על כתפיו של התובע\החולה, כולל עלות עורך דין. טווח המחירים משתנה ויחול לנוע  מ12,000 ל30,000 שקלים, בהתאם לניסיונו ושנות מומחיותו של הרופא ומורכבות התיק.

 הכנת התביעה

לאחר קבלת חוות דעת מפורט מהרופאה המומחה, מתחיל עו”ד לכתוב את כתב התביעה. עורך הדין מתאר בפירוט את השתלשלות אירועים שיכולים לתמוך בטענותיהם של התובעים בנוגע לנזק שנגרם על ידי הרשלנות, מבצע מתאם בין הרשומות הרפואיות שלפניו יחד עם דו”ח מפורט וחתימתו של המומחה הרפואי,והגשת התביעה לבית משפט המתאים.

טיפול לקוי לאחר ניתוח TVT ( לדליפת שתן ) הביא לסיבוך ולרשלנות

שושנה, אישה בת 54, סבלה מדליפת שתן בזמן מאמץ. לפיכך, התקבלה לניתוח מתלה שופכתי מסוג TVT. הבירור הטרום-ניתוחי היה תקין, כולל ציסטוסקופיה שבוצעה כחודש לפני כן ופורשה כתקינה. בהתאם למתועד בדו”ח הניתוח, הוא עבר בהצלחה ללא אירועים חריגים. אולם, לא כך היה.

הסיפור

[su_dropcap]כ[/su_dropcap]כבר לאחר כחודש מאז הניתוח פנתה המטופלת עם תלונה על זיהומים חוזרים בדרכי השתן שהופיעו מיד לאחר הניתוח – אירועים שלא סבלה מהם כלל וכלל טרום הניתוח.

לאור פנייתה המוקדמת עם תלונה זו, סביר כי יעלה החשש המוצדק לחדירה, לפחות חלקית, של סרט הTVT לכיס השתן, ולכן עברה פעם נוספת בדיקת ציסטוסקופיה – בדיקה שאינה שגרתית בשלב זה. בדו”ח הפעולה נרשם “שלפוחית עם רירית אדומה דלקתית בכל האזורים”.

הופעה כה מוקדמת של זיהומים חוזרים בדרכי השתן לאחר ניתוח TVT עם ממצא חריג בציסטוסקופיה מחייבת התייחסות ודרגת חשד גבוהה לחדירה של הסרט לנרתיק. למרות זאת, הוחלט שלא להמשיך בבירור.

במהלך כ-3 שנים בהם חזרה והופיעה המטופלת למרפאה עם תמונה סוערת של דלקות עקשניות בדרכי השתן לא בוצעה הערכה חוזרת על-מנת לחזור ולשלול גוף זר בשלפוחית. רק לאחר 3 וחצי שנים לאחר הניתוח עצמו, חזר הרופא המטפל וביצע ציסטוסקופיה; ושוב, נרשם בדו”ח הפעולה “אזור דלקת בצוואר השלפוחית, פרט לכך ללא ממצא חריג”.

גם כעת לא פורש הממצא כחשיפת הסרט לשלפוחית ובעצם רק לאחר 5 שנים נוספות הגיעו לפתרון הבעיה כאשר פנתה לבית-חולים אחר לטיפול בבעיות הזיהום בשתן. רק אז בבדיקת ציסטוסקופיה רביעית במספר, במוסד אחר, נתגלתה הבעיה – סרט הTVT חדר לשלפוחית  ובשל כך היא נשלחה לביצוע ניתוח להסרתו.

[su_box title=”לקבלת יעוץ” style=”soft” box_color=”#8eb1e9″ title_color=”#010207″]

[/su_box]

לא למותר לציין שבמקביל לכל אלה לעיל, המטופלת חזרה והתלוננה על דליפת שתן במאמץ כפי שהציגה גם לפני ביצוע הניתוח המדובר. אולם, לאור מורכבות המקרה הוחלט עוד טרם הניתוח ובצדק – שלא לבצע תיקון חוזר של דליפת השתן עד להתאוששות מלאה מהניתוח הנוכחי כאשר גם אז יהיה צורך לשקול היטב מהי הגישה הניתוחית העדיפה לאור סיכון יותר גבוה לפגיעה חוזרת בכיס השתן או בשופכה, הודות לבית-החולים שבה נותחה לראשונה.

מדו”ח הניתוח השני, עולים פרטים אשר העידו על היקף הנזק שנגרם בעקבות התרשלותו של המנתח שביצע את הניתוח הראשון – הניתוח היה מורכב יותר וכלל איבוד דם משמעותי שהצריך מתן 4 מנות דם, כמו-כן גם צויין כי היה קושי בהפרדת הסרט בשל הדבקויות במקום וקרע בצוואר השלפוחית.

מורכבותו של הניתוח השני, שכללה דימום מוגבר וקושי בהפרדה של הסרט מכיס השתן, קשורה בוודאי למשך הזמן הארוך (שמונה וחצי שנים) שחלף מאז הניתוח הקודם וכן ממצב של דלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן במהלך התקופה שלא טופלו כראוי.

בהתאם לספרות הרפואית לעניין סיבוכים מיידיים ומאוחרים של ניתוח מסוג זה ניתן למצוא כי חדירה של סרט ה-TVT לשלפוחית השתן במהלך ניתוח הנו סיבוך מוכר ולא מאוד נדיר ומופיע לפי פרסומים שונים בספרות, בשכיחות הנעה בין 2.7% ל-13.8% מן המקרים. כעקרון, זיהוי התקלה עוד במהלך הניתוח בציסטוסקופיה מאפשר הוצאת הסרט ומיקומו מחדש וזאת ברוב המקרים ללא השלכות עתידיות על המטופלת.

חדירה של סרט לשופכה או לכיס השתן הנו סיבוך נדיר בהרבה ומופיע בשכיחות של כ-0.02% מן המקרים. ממצא שכזה של סרט החודר לכיס השתן ומזוהה זמן רב לאחר ניתוח, נובע משתי התרשלויות: התרשלות בביצוע הניתוח והתרשלות בחוסר הזיהוי של הבעיה במהלך ביצוע הציסטוסקופיה.


המומחהם של אולמד – רפואה בקליק בחנו את הרשלנות

 

במקרה זה, עצם הופעת דלקות חוזרות בדרכי השתן מיד לאחר הניתוח ועצם הממצא שהודגם בשלפוחית לאחר הבדיקה הציסטוסקופית כבר כחודש לאחר הניתוח רק מאוששים תיאוריה זו ושוללים את המחשבה שמדובר בארוע של חדירה הדרגתית של הסרט לכיס השתן לאחר הניתוח. במקרה זה, היה על הרופא המטפל לשקול את הסרת הסרט כבר בשלב זה – ההתרשלות השלישית.

מעבר לכך, גם בבדיקה שנערכה כשלוש וחצי שנים לאחר הניתוח, שהראתה ממצא דלקתי חריג, לא ניתן מענה לבעיה היסודית והמטופלת המשיכה לסבול עוד מספר שנים מדלקות שתן – ההתרשלות הרביעית. כמו-כן, עצם ההחלטה שלא להמשיך בבירור לאחר הבדיקות הציסטוסקופיות לאחר שבכל אחת מהן נמצא ממצא חריג, מהווה התרשלות נוספת.


לסיכום

[su_dropcap]מ[/su_dropcap]מדובר בסיבוך ניתוחי שכנראה לא זוהה במהלך הניתוח עצמו, בנוסף לכך תלונות האשה בשבועות שלאחר הניתוח והממצאים בבדיקה הציסטוסקופית שבוצעה לאחריו היו מספיקים על-מנת להבין כי מדובר בתקלה שיש לתת לה מענה ניתוחי נוסף שבמסגרתו הוצאת סרט ה-TVT ושלא להמשיך בטיפול שמרני באנטיביוטיקה בלבד, כיוון שברור הוא כי היא לא תפתור את שורש הבעיה.

המקרה נוהל במשך שנים באופן רשלני והביא למצב של סבל גדול למטופלת בשל הדלקות החוזרות בדרכי השתן ובסופו של דבר לניתוח מורכב בהרבה מאשר היה ניתן לבצע במידה והתקלה הייתה מזוהה במהלך הניתוח או בשבועות הראשונים שלאחר-מכן.

בנוסף, הבעיה הבסיסית בעטייה פנתה המטופלת לראשונה לניתוח לא נפתרה ולאור מורכבותו של הניתוח החוזר להוצאת הסרט לא היה ניתן לפתור את בעיית הדליפה באותה העת. לא זו אף זו, כי תיקון הדליפה בעתיד ילווה בסיכון אפשרי לסיבוך גדול עוד יותר.

 

המומחים של אולמד – רפואה בקליק בחנו את הרשלנות העולה מן המקרה:

המקרה נוהל במשך שנים באופן רשלני והביא למצב של סבל גדול למטופלת בשל הדלקות החוזרות בדרכי השתן ובסופו של דבר לניתוח מורכב בהרבה מאשר היה ניתן לבצע במידה והתקלה הייתה מזוהה במהלך הניתוח או בשבועות הראשונים שלאחר-מכן.

*חוות הדעת הרפואית הוגשה לבית משפט בצירוף התביעה

[su_box title=”לקבלת יעוץ” style=”soft” box_color=”#8eb1e9″ title_color=”#010207″]

[/su_box]

רשלנות רפואית וביצוע אמפוטציה (קטיעה) במחלקת יילודים פגיה

רשלנות רפואית וביצוע אמפוטציה

להורים במרכז הארץ, נולדה פגית נולדה בבית-החולים ממשלתי, בשבוע ה-24 להריון, בעקבות צירים מוקדמים שהופיעו אצל האם והתפתחותה של לידה מוקדמת. ניסיון לעצור את הלידה לא צלח והאם קיבלה טיפול עם מגנזיום וצלסטון. הלידה הייתה וגינלית ובה נולדה הפגה במשקל לידה של 700 גרם.

 

לידת פגית:

התינוקת סבלה מחוסר בשלות של הריאות (RDS) וטופלה עם סורפקטנט עם שתי מנות והונשמה בשיטת הנשמה מרובות של VGV. הפגה נזקקה להנשמה במשך כ-20 ימים והמשך עברה לתמיכה בנשימה עם מכשיר המספק חמצן שלא דרך צנטר בקנה הנשימה (HIPPV) למשך 10 יממות נוספות. לאחר-מכן, היא טופלה בזרימה מוגברת למשך 40 ימים ומתן חמצן עד לגיל 78 ימים.

המערכת הלבבית תפקדה היטב, נמצא PDA בינוני ביממה השלישית שטופל תרופתית בהצלחה והצינור נסגר.

מערכת העיכול תפקדה היטב בימים הראשונים. אך בשל ארוע זיהומי קשה בדם מלווה אבצס בכבד הבטן סבלה מסימנים של פגיעה קשה במעי. הטיפול היה שמרני ולא נזקקה לניתוח.

 

זיהומים באשפוז:

עוד סבלה מצהבת לא גבוהה שטופלה בפוטוטרפיה בהצלחה. בשל טיפול ממושך עם TPN עקב בעיות במעיים שפורטו לעיל, הופיעו ערכים גבוהים של בילירובין שחזרו לנורמה בהמשך.

הפגה סבלה מזיהומים קשים במהלך אשפוזה. בימים הראשונים טופלה עם אנטיביוטיקה שהופסקה לאחר קבלת תרביות עקרות. ביום השמיני לחייה הופיעו סימנים לזיהום בדם עם צמיחה של אנטרוקוק (סטרפ. פקליס) וכן סטפ. אפידרמיטיס. קבלה אנטיביוטיקה משולבת שהוחלפה כל פעם לפי רגישויות בהתייעצות של מומחים למחלות זיהומיות. הוצאו צנטרים מרכזיים ובדיקת אקו שללה וגטציות בלב שזורעים את החיידקים. בדיקת אולטרה-סאונד של הבטן הדגימה אבצסים בכבד שהיו אחראים למהלך זיהומי ממושך. לאחר ניקוז האבצס ולאחר טיפול אנטיביוטי ממושך התגברו על הזיהום.

 

פנה למומחה

 

אמפוטציה (קטיעה):

הסיבוך הקשה ביותר במהלך האשפוז היה הפגיעה ברגל, שהסתיימה באמפוטציה (קטיעה) טבעית של שוק וכף הרגל. בסיכום המחלה ציינו הצוות הרפואי כי התהליך החל ביום ה-14 לחייה והסיבה המשוערת הייתה תסחיף על רקע הזיהום הקשה ממנו סבלה הפגה באותו הזמן. סתימת זרימת הדם לרגל הביאה בסופו של דבר לנמק של הגפה הימנית והאזור הנמקי נקטע באופן עצמוני ללא צורך בניתוח.


השאלה הנשאלת במקרה זה, מה גרם לנמק של שוק רגל הפגה?


הרופאים בפגייה תיארו במכתב השחרור שהנמק נגרם מתסחיף זיהומי שהתפתח ביום ה-14 לאשפוזה והביא לחוסר זרימת דם לרגל. בסיכומים של הרופאים המופיעים על בסיס יומי בגליון האשפוז של הפגית הם מתמקדים בבעיה זו החל מהיום ה-14 לאשפוזה, כאשר אז התייעצו עם מומחה כירורגיית כלי דם שבדק את התינוקת והחליטו שלא לטפל בתרופות ממיסי קרישי דם – לאור הסכנה של טיפול זה בפגים כל כך קטנים ולאור מצבה הקליני הקשה של הילדה אותה עת כאשר הזיהום ממנה סבלה היה שיאו.

חשוב לציין שבין הגורמים לסתימה בכלי דם של הרגליים, נמצא גורם שכיח של המצאות צנטרים בכלי דם מרכזיים כמו אבי העורקים והווריד הנבוב התחתון. הכנסת צנטרים אלה מקובלת בטיפול בפגים ובעיקר בקטנים שבהם. צנטרים אלה מחייבים טיפול מיוחד למנוע זיהום ולמנוע תופעות של שליחת קרישי דם לכלי דם אחרים היכולים להסתיים בחסימת זרימת דם ונמק של איברים בעקבות זאת.

אין ספק כי הטיפול בפגית צעירה בגיל ההיריון וקטנה במשקל הינו מורכב ביותר ומאתגר עבור צוות הרופאים המטפל בחולה כזאת. המטרה הראשונה בטיפול היא לשמור על חייה והמטרה השנייה הינה למנוע סיבוכים שיכולים לגרום לנכות קשה לכל ימי חייה. טיפולים רבים שהינם פשוטים בילדים ובמבוגרים אינם קלים לפגים בהם כל המערכות לא בשלות וטיפול במערכת אחת יכול לגרום לנזק בלתי הפיך למערכת אחרת.

אולם, אין הדבר מסיר מאחריותם של הרופאים המטפלים להיות עירניים וזהירים במיוחד בהענקתם את הטיפול הרפואי.

הכנסת צנטרים לווריד ולעורק מאפשרת טיפול בטוח יותר הן בניטור מצבו של הפג והן בשימוש בכלי דם מרכזיים המאפשרים לתת טיפולים תרופתיים ומתן נוזלים ללא החלפת כלי הדם בשל תגובה לחומרים המוזרקים לדם. אולם, קיימות 2 סכנות חמורות שיש לשים לב אליהן בשימוש בצנטרים אלה: האחת, זיהום – טיפול נכון ומעקב צמוד מקטינים את הסיכוי לסיבוך כזה; הסכנה השניה, היא שליחת קרישי דם קטנים מהצנטרים המרכזיים ופגיעה באיברים בגוף – מאיברים פנימיים כגון כליות ומעיים ועד לפגיעה בגפיים כפי שהתרחש במקרה שלנו כאן.

האחיות בצוות הרפואי המטפל, אמורות לעקוב אחרי כל שינוי בתינוק על-מנת להתריע על תופעות חריגות עם צנטרים אלה. ברישומי האחיות לאורך תחילת האשפוז של הפגית הקפידו לציין שישנה זרימה טובה וצבע טוב לגפיים. אולם, ביום השישי לחייה של הפגה התחילו להתריע על סכנת הופעה של קריש דם לרגל ואף תיעדו זאת בגיליון המעקב שלהן. למרות זאת, לא ציינו הרופאים ברשומות שלהם כל התייחסות לממצאים אלה ולא בוצעו כל פעולות למניעת הנזק לרגל. רק שלושה ימים לאחר ההתרעה הוצא הצנטר מן העורק הראשי ויומיים לאחר מכן הוצא הצנטר מהווריד המרכזי.

 

לאחר 7 ימים:

רק לאחר 7 ימים לאחר תחילת ההתראות החוזרות והנשנות של האחיות מופיעה התייחסות ראשונה של הרופאים למצב זרימת הדם לרגל וזאת בעקבות החמרה מאד משמעותית עד כדי הופעתם של סימני חוזר זרימה לכל אורך השוק הימנית. ההנחה של הרופא שתיעד את ההחמרה במצב הרגל הייתה שמדובר בתסחיף זיהומי שגרם לתופעה זו – לאור העובדה שהפגית סבלה מזיהום פעיל באותו זמן. לא הייתה כל התייחסות לסימנים הראשוניים יותר לפגיעה בזרימת הדם לרגל הפגועה ימים רבים קודם לכן. יכול מאוד להיות שעל רקע הפגיעה הראשונית בזרימת הדם לרגל נשלח תסחיף זיהומי נוסף שהחמיר את מצב הרגל. השאלה הנשאלת היא – האם ניתן היה לעשות משהו למנוע את הנזק הבלתי הפיך לרגל ומתי היה צריך לעשות כן אם בכלל.

 

הצוות הרפואי:

הצוות הרפואי לא התחיל לפעול מוקדם יותר ולא ניסה לדון באפשרות של טיפול טרומבוליטי (פירוק קרישי דם) שהיה יכול אולי למנוע את הקטיעה או למצער מזעור הנמק שנוצר בגפה הפגועה. טיפול כזה על כל ההשלכות שלו היה חייב להופיע בדיון הרופאים ביניהם לבין עצמם וביניהם לבין ההורים לאור הסכנה שטיפול כזה יגרום לנזקים אחרים כמו דימום למוח, למשל.

 

בעזרת חברת אולמד רפואה בקליק – ניתנה לאם חוות דעת רפואית לכתב התביעה ע”י המומחים של אולמד.

 

במקרה זה מדובר על פגית שאיבדה את רגלה, כתוצאה מאבחנה שגויה ורשלנית של הצוות הרפואי. הרופאים היו שבויים בקונספט של האבחנה השגויה ולא היו ערניים לאפשרויות נוספות, בכך נגרמה קטיעה מיותרת של גפה.

התגובה המאוחרת לטיפול (הוצאה של הצנטרים באיחור רב), חוסר קיום של דיון נוסף עם יועצים כגון כירורג כלי דם והמטולוגים בזמן אמת וחוסר תיעוד רחב על דיון בבעיה עם כל הצוות הרפואי של המחלקה תרם לנזק הבלתי הפיך אצל הפגית שגרם בסופו של דבר לאובדן השוק ברגלה – כל אלה, בנפרד וביחד מהווים רשלנות רפואית.

 

פנה למומחה

רשלנות בניתוח קיסרי Caesarean section .

כיום  למעלה מ -30 אחוז מכלל הלידות הן על ידי ניתוח קיסרי, הידוע בכינוי הרפואי Caesarean section . רשלנות רפואית בלידה זהו הליך כירורגי שבו חתכים נעשים דרך הבטן של האם כדי לסייע בלידת תינוקה. הם מבוצעים בדרך כלל כאשר הבטיחות של היולדת או של התינוק נמצאת בסיכון.

לאחרונה אנו עדים ל”לידה בהזמנה”, נשים החוששות מלידה וגינאלית ואשר בוחרות בלידה קיסרית.

ניתוח קיסרי יכול להיות מתוכן או לא מתוכנן, טרום לידה הרופא אמור להחליט האם לבצע ניתוח קיסרי או להמשיך בלידה רגילה, שיקול הדעת הינה  ברמת סיכון הדורשת מהצוות הרפואי לבצע ניתוח קיסרי בכדי לדאוג לשלומם של האם והתינוק .

ניתוחים קיסריים מתבצעים יום יום והם הליך שגרתי בבתי חולים, אך מדי פעם בעיות מתרחשות פגיעות . רוב הרופאים מומחים היטב כדי להתמודד עם סיבוכים בניתוח קיסרי, אך ישנם מקרים שבהם האמא או הילד נפגעות שלא לצורך.

במהלך הלידה, האם או התינוק יכולים  להיות במצוקה בשל סיבוכים בניתוח קיסרי. כאשר זה קורה, הרופא חייב לפעול ע”פ נוהלי  ופרוטוקול בית חולים.

[su_animate]במהלך ניתוח קיסרי, לתינוק או לאם עלול להיגרם נזק או פציעות.[/su_animate]


מה הן הסיבות הנפוצות לביצוע ניתוח קיסרי – מתוכנן ?

[su_list icon=”http://www.allmed.co.il/wp-content/uploads/2014/06/8.png”]

  • התינוק גדול מידי
  • חבל התבור נכרך סביב צוואר התינוק
  • חוסר / עודף מי שפיר
  • סימני מצוקה אצל האם
  • סימני מצוקה של התינוק
  • האם עברה את השבוע ה- 42

[/su_list]

מה הן הסיבות הנפוצות לביצוע ניתוח קיסרי – לא מתוכנן ?

  • האם חלשה ונמצאת במצוקה
  • התינוק במצב עכוז (עכוזו של העובר מוצג בתחתית הרחם, כשירכיו כפופות על הבטן ושוקיו מורמות)
  • קיים זיהום אצל האם אשר יש חשש להעברתו לתינוק
  • לידת תאומים ויותר
  • לאם היה ניתוח קיסרי קודם, ובלידה רגילה עלולה לקרוע חתך קודם
  • חתכים, שריטות וצלקות

הרופא עשוי לבצע חתך עמוק מדי, וכתוצאה ייתכן פגיעה בתינוק. במקרים מסוימים, קריעה יכולה להיות מספיק עמוקה אשר יידרש לה תפרים נוספים  וכתוצאה מכך הצטלקות קבועה לאם.

  • מחסור בחמצן

כאשר ניתוח קיסרי מתעכב, הילד עלול להיות משולל חמצן. כתוצאה ממחסור בחמצן, הילד עלול לסבול מפגיעות התפתחותיות או שיתוק מוחין.

שיתוק שמתרחש כאשר התינוק נמצא במצוקה והרופא משתמש בכוח רב מדי כדי למשוך את התינוק, וכתוצאה מכך יש פגיעה ב “מקלעת הזרוע”  אשר פוגעת בעצב של התינוק באזור הכתף.

  • לידה מוקדמת

כשרופא מבצע ניתוח קיסרי בשלבים המוקדמים של ההיריון ריאותיו  ואברים אחרים של התינוק עדיין לא בשלים.


 

פציעות ונזקים ליולדת

איבוד דם מוגזם (דימום)

במהלך ניתוח קיסרי, הרופא עלול לבצע חיתוך עמוק מידי, או בטעות לנתק עורק, וכך היולדת מאבדת דם רב, הרופא נדרש לעצור את הדימום ע”י תרופות מיוחדות ופרוצדורות מידיות.

זיהומים

כלים אשר לא עברו עיקור נכון בחדר ניתוח מזוהמים, גזות ופדים שנשכחו בטעות בדופן הרחם של היולדת, אי קבלת אנטיביוטיקה בזמן לעצירת הזיהום ואשר הובילו לחום גבוהה ואף למוות

קרישי דם – טרומבוזיס

קרישי דם עלולים להיווצר במהלך, ומיד לאחר הלידה, במהלך הניתוח הקיסרי הסיכוי הוא גבוה יותר. היום מחברים ליולדת מכשיר מיוחד MCS המערכת מבוססת על משאבה שמנפחת זוג שרוולים המולבשים על הרגליים, ומפעילים עליהן לחץ כך שזרימת הדם הוורידי תשתפר ותמנע היווצרות קרישי דם.  במידה וקיים סיכון , על הרופא להשתמש בתרופות לדילול הדם.

פגיעות באברים פנימיים

פגיעה באברים פנימיים הקרובים לרחם, בעקבות נטרים שהוכנסו או הוסרו באופן שגוי, יכולים לפגוע בשלפוחית השתן והמעיים.

פגיעות במהלך ההרדמה

רופא מרדים חייב להיות נוכח במהלך הניתוח הקיסרי לפקח ולנתר את פעילות היולדת, כאבים חזקים שהיולדת חשה יכולים לגרום לירידת לחץ דם בצורה מסוכנת.


[su_box title=”יולדת יקרה !” style=”soft” box_color=”#8edae9″ title_color=”#010207″ class=”class=’carousel slide'”]אם את או תינוקך נפגעתם כתוצאה מרשלנות רופא, ייתכן ותוכלי להגיש תביעה נגד הרופא או בית החולים שבו בוצע הניתוח הקיסרי.[/su_box]

[su_highlight]כדי להוכיח את טענתך ראשית, את נדרשת לברר את דרישות החוק ונטל ההוכחה.[/su_highlight]

[su_list icon=”icon: check-circle-o” icon_color=”#f70b0b”]

  • הרופא חייב לבצע את הניתוח הקיסרי בהתאם לדרישות התקן הרפואי וכמקובל ע”י רופאים במוסדות אחרים.
  • הרופא חרג מרמת האחריות המוטלת עליו מתוקף תפקידו
  • כתוצאה מהטיפול את או תינוקך נפגעתם
  • ילדך נפגע בשיתוק ארב Erb’s Palsy
  • יש להוכיח כי ישנו קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק שנגרם ליולדת
  • הוכחת מוות ברשלנות.

[/su_list]

 

 

פנה למומחה

 

זיהומים בדרכי השתן בביצוע ניתוח TVT‏

* מערכת הבריאות בישראל מחויבת למתן טיפול איכותי לאזרחי מדינת ישראל . מתוך חוזר    משרד הבריאות והתוכנית הלאומית למדדי איכות בבית חולים.

בבתי חולים בארץ מתים מעל 5,500 חולים מזיהומים שקיבלו במסגרת אשפוז בבית חולים, ההדבקות בזיהומים אלו נרכשים במסגרת בית החולים ובמתקנים השונים.

זיהומים אלה מתרחשים:

עד 48 שעות לאחר אשפוז בבית החולים

עד 3 ימים לאחר השחרור

עד 30 יום לאחר ניתוח

סוגי זיהומים הנרכשים בבית החולים

זיהומים בדרכי שתן הם הסוג הנפוץ ביותר של זיהום  nosocomial.זיהום  הנרכש עקב אשפוז בבית חולים )  ואחריהם, זיהומים בדם, ודלקת ריאות.

איך מאבחנים זיהומים    Nosocomial  ?

צורות רבות של זיהומים הנרכשים בבית החולים ניתן לאבחן באמצעות מראה לבד. מוגלה, דלקות, פריחות , ובבדיקות דם ותרבית שתן ניתן לזהות.

איך נדבקים בזיהומים?

רבים מהחולים אשר להם מערכת חיסונית נמוכה, כמו מבוגרים או ילדים קטנים חשופים להידבקויות ולהתפשטות הזיהום בגופם, זאת בשל תנאי תברואה ירודים בבתי חולים, או בעקבות ניהול הליך כושל  של הצוות הרפואי ( שטיפת ידיים, חבישת כפפות וכד’ ).  לפי מחקר אחרון , 40% של מהזיהומים בבתי חולים נגרמות ע”י היגיינת הידיים. חלק מהחולים ידבקו בשל אינטראקציה עם שאר החולים המאושפזים. tvt

היכן נמצאים הזיהומים

חולים ביחידות לטיפול נמרץ נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח דלקת . חדרי ניתוח, חדרי שירותים בבית החולים, עציצים ואגרטלים, מצעי בית החולים, משטחי ציוד רפואי וכו’

מהם התסמינים של זיהומים הנרכשים בבית החולים?

סימפטומים של זיהומים הנרכשים בבית החולים משתנים לפי סוג. הם כוללים דלקת,  חום, מוגלות . חולים עלולים לחוות כאב וגירוי באתר הזיהום, וכן תסמינים נוספים שמתגלים לאחר השחרור.

סיבוכים בניתוח וחשיפה לזיהום בתיקון דליפת שתן

כרמלה, אישה כבת 55 הגיעה עם כאבים חזקים לבית חולים במרכז הארץ , לאחר שעברה ניתוח אלקטיבי  TVT   בשל דליפת שתן במאמץ , לדבריה הניתוח עבר בהצלחה, בבירור בדו”ח ניתוח ומהלכו ללא אירועים חריגים.  כרמלה, פנתה כבר חודש וחצי לאחר הניתוח לרופא הפרטי שלה, עם תלונה של זיהומים חוזרים בדרכי השתן שהופיעו מיד לאחר הניתוח.– אירועים שלא סבלה מהם טרום ניתוח. עוד מהתסמינים שכרמלה העלתה בפני הרופאים במיון, הפרשה דמית, כאבים לה או לבן זוגה בזמן קיום יחסים, הפרשה נרתיקית חריגה וכאבים.

לאחר בדיקת הצוות הרפואי הכולל גניקולוגים ו אורוגניקולוגים , הועלה חשד גבוה לחדירה לפחות חלקית של סרט ה TVT  לכיס השתן שבעקבותיו נוצר הזיהום.

זיהומים בדרכי השתן בביצוע ניתוח  TVT

במהלך ניתוח  TVT (Tension Free vaginal Tape)   המבוצע לתיקון דליפת שתן במאמץ מעבירים בעזרת מחטים סרט סינטטי מכיוון הנרתיק לדופן הבטן . במהלך הפעולה עוברות המחטים ובעקביותם הסרט בין עצם החיק  (Pubis) לכיס השתן. במהלך הפעולה יתכן מצב בו בטעות מתבצעת חדירת המחט לכיס השתן אך מצב זה אמור להיות מזוהה עוד במהלך הפעולה על ידי ביצוע ציסטוסקופ יה מה שמאפשר הוצאת הסרט והכנסה מחודשת – ללא סיבוכים לאחר הניתוח.

שיעורי הסיבוכים  התוך ניתוחיים והמוקדמים בעקבות ניתוח  TVT   הנם נמוכים יחסית ובעלי תחלואה נמוכה. סיבוכים תוך ניתוחיים כוללים חדירת המוליך לכיס השתן בטווח שכיחות של 2.5-11.7% וסיבוכים בתר ניתוחיים מוקדמים כוללים זיהום בדרכי השתן עד 31%, קשיים בהשתנה בשכיחות עד ל 38% והופעת דחיפות במתן השתן בשיעור של עד 29%. סיבוכים אלו ברוב המקרים חולפים ללא השלכה בטווח הרחוק .

הצוות הרפואי בבית החולים הסביר לכרמלה, שכרגע הם לא ממליצים לניתוח לתיקון הדליפה מהסיכון והסיבוך האפשרי. ו לגבי התכיפות במתן שתן ,הוצע לך טיפול תרופתי  אנטיכולינרגי שיכול אולי לתת מענה לאירועי הדחיפות והדליפה בדחיפות אך לא ישפר את הכאבים.

הכותבת : בלוריה דיין מנכ”ל חברת אול מד רפואה בקליק – המרכז לרשלנות רפואית

 

פנה למומחה

 

חוות דעת רפואית נוספת – לא רק לעשירים

אתם עומדים בפני טיפול רפואי או ניתוח מסובכים? חוות דעת שנייה מרופא מומחה תסייע לכם בקבלת החלטה להמשך הטיפול. בשלב הראשון, עוד לפני שמחפשים מומחה או מקבלים חוות דעת נוספת, מומלץ לפנות לרופא האישי שיסקור שוב את האבחנה ויתן מענה לכל שאלה מצידכם. האבחנה צריכה להיות ברורה ומובנת לכם במלואה. אינכם בטוחים או שבעי-רצון מן הטיפול המומלץ על-ידו? פנו ליועץ נוסף! במקרים רבים, לאחר שמובהרים לכם הדברים, מתברר שאינכם זקוקים לחוות דעת נוספת.

חוות דעת שנייה: מי רשאי לבקש?

אתם, כמובן, אך גם בני משפחה או קרובים מדרגה ראשונה יכולים לבקש חוות דעת שנייה – באישורכם בכתב – ורצוי שקרוב המשפחה יהיה מעורה בפרטי תיקכם האישי. במקרה מורכב, ובאישורכם מראש, יכול הרופא להתייעץ עם קולגה שלו לגבי תיקכם הרפואי לצורך גיבוש ההחלטה.

חוות דעת שנייה: מהן זכויותיכם?

חולה רשאי לפנות מיוזמתו לקבלת דעה נוספת בתיקו הרפואי. הוא יכול לבקש מן המוסד הרפואי את רשימת הרופאים ומידע אודות מומחיותם המקצועית; ובמצב אשפוז הוא זכאי לפגוש רופא מומחה נוסף, בתיאום עם הצוות המטפל ומנהל המחלקה.

המלצה: פנו לרופאים מומחים חיצוניים – ולא מקופת החולים שלכם או מבית החולים בו טופלתם.

לתשומת ליבכם, כי קופות החולים משתתפות – באופן חלקי או מלא – בעלויות הדרושות לקבלת חוות דעת שנייה או לייעוץ עם רופאים בחו”ל. לנוחיותכם, מצורפים להלן קישורים רלוונטיים לאתרי הקופות:

לאתר קופ”ח כללית – לחצו כאן

לאתר קופ”ח מכבי – לחצו כאן

לאתר קופ”ח מאוחדת – לחצו כאן

לאתר קופ”ח לאומית – לחצו כאן.

חוות דעת שנייה – שלב אחר שלב:

[su_list icon=”icon: check-square-o” icon_color=”#f70b0b”]

  • פנו לרופא המטפל ובקשו סיכום רפואי ופירוט מצב בריאותכם (זוהי זכותכם!).
  • רכזו את כל המסמכים הרפואיים לפי סדר כרונולוגי.
  • רכזו את כל בדיקות ההדמיה ( CT , MRI, רנטגן). ניתן לקבל העתקים בתשלום.
  • הכינו רשימה של תרופות שנטלתם במהלך הטיפול.
  • תאמו פגישה עם המומחה. ציינו בפני מזכירתו כי ברצונכם לקבל חוות דעת נוספת, כדי שהרופא יקצה לפגישה זמן ארוך יותר.

[/su_list]

 

[su_dropcap style=”simple”]![/su_dropcap]חשוב ביותר!  נא ודאו כי פניתם לרופא הנכון, בעל תת-ההתמחות הרלוונטית למקרה שלכם.

 

[su_box title=”לקבלת חוות דעת רפואית נוספת:” style=”soft” box_color=”#8edae9″ title_color=”#010207″ class=”class=’carousel slide'”][contact-form-7 id=”1475″ title=”לקבלת יעוץ”][/su_box]