הכנת עד מומחה לחקירה נגדית בבית משפט

בית המשפט נותן משקל לעד ולתוכן חוות הדעת. לשופט אין כלים מקצועיים ברפואה, למרות שלעיתים נתקל במקרים דומים בעבר. יכולת האבחון בין עיקרי מקרה למקרה מוגבלת, אף אם השופט סבור שהמנגינה העיקרית ידועה לו. מידע וניתוח העובדות הרפואיות אינם כלולים במסגרת הידיעה השיפוטית שלו. אשר על כן – השופט במרבית המקרים אמור להישען ולהסתמך על הכלים השיפוטיים שיש לו – הקשבה לצורת ההתבטאות של הנחקר, מבנה התשובות שלו, התרשמות אם הוא נלחץ, או מהסס. סתירות פנימיות. בהירות הלוגיקה שמאחורי התשובות.
במילים אחרות – ההשפעה של הצורה בה מתפקד המומחה מטעמך בעת החקירה על תוצאות התיק הינה כבדה.
לכן להעברת העיקרים של המופיע מטה למומחה יחד עם סימולציה של השאלות הנחזות, יש חשיבות מרכזית.

1. ההכנה מתחילה בנוסח של חוות הדעת – ניסוח המסקנות של המומחה בסיפא של חוות הדעת אמור להיות בלשון בהירה ומשפטית. בעת ניסוח חוות הדעת יש לשקול לבקש מהמומחה להתייחס מראש לנקודות הנחזות כחלשות, או לא חד משמעיות ולהוסיף את התייחסותו אליהן.

2. פירוט הניסיון המקצועי ברישא של חוות הדעת – כדאי להימנע, מכך שפירוט ניסיון יהיה קבוע לכל חוות הדעת של המומחה, ללא התייחסות למומחיות בנושא חוות הדעת. למשל – הסוגיה – סיבוכים כתוצאה מהתרופות לטיפול בדלקת כבד כרונית – נכון שהרופא פנימי יפרט שטיפל בעשרות / מאות חולים עם דלקת כבד כרונית לרבות בסיבוכים מהטיפול.

3. פירוט המסמכים עליהם מסתמך – עדיף לכתוב באופן פרטני רק מסמכים שאכן המוחה ראה ואין הם משובשים או קשים לקריאה. יכולה להיווצר מבוכה אם יש מסמך עם מידע סותר, או מידע הפוך שהמוחה דילג עליה בחוות דעתו. קל לשופט "לקנות" כשל כזה כמהותי במהימנות חוות הדעת. אם יש מידע סותר, או הפוך לקו המסקנות של המומחה, נכון להתכונן מה להשיב וכיצד לבנות את ההסבר, מדוע אין התייחסות לכך בחוות הדעת. תשובה אפשרית – "כתבתי את הדברים העיקריים החיוביים ותומכים במסקנותיי. נקודה זו נראתה לי אינסדנטלית – צדדית לתמונה העיקרית, כי….". חשוב לזהות את המידע הסותר לפני החקירה כדי שהמומחה לא יראה מופתע. כדאי לתרגל תשובות שרובן ככולן דנות, בצורה שהמומחה בונה את מסקנתו, על רקע המידע הרב הכלול במקרה.

4. ניתוח חוות דעת קודמות באותו התחום של המומחה – כדאי להתכונן מה נכתב בעבר, ומה השונות בין המקרים שהובילה למקנות שונות במקרים הנראים דומים לאנשים שאינם עוסקים ברפואה. "שליפת" חוות דעת קודמות, יכולה לבלבל את המומחה על דוכן העידים והוא עלול להתקשות להסביר מדוע היה מקצועי ואמין בשני המקרים. דוגמאות לתשובות: "יש מידע חדש בספרות וניסיון מצטבר חדש המשנה את המסקנות"; "השוני בין המקרים הוא ….".

5. אורך התשובות – עדיף שיהיה קצר. מצד שני תשובות לאקוניות מהוות שגיאה. כדאי למצוא את שביל הביניים. המטרה, ליצור תחושה של שיתוף פעולה, אך לתת פחות אפשרות לחוקר לתקוף את המומחה על ידי היתפסות לסתירות, או סתירות לכאורה.

6. התפלמסות עם החוקר – התפלמסות עם החוקר המלווה בהתנצחות, כעס והבעת עלבון – בדרך כלל מביאה להקטנת משקל העדות. כמעט כל מומחה רפואי מגיע למקומות האלה, כאשר החוקר מביע זלזול, בוז, או מצין סתירות בדברי המוחה מבלי לתת לו אפשרות לענות. כדאי לתרגל הימנעות מהתגובות הרגשיות. ניתן לתרגל מענה קצר וענייני בעת התשובה לשאלה הבאה. חשוב לבקש מהמומחה לענות עניינית ללא כל הערה אישית כנגד החוקר

7. איך מכניסים תוכן חשוב, אף אם הצד החוקר עוצר את הנחקר. כיצד לתקוף את חוות הדעת מטעם הצד השני, אף אם המומחה לא נשאל – הטכניקה שאני נהגתי להשתמש בה הינה מתן תובנה לגבי ההבדל בין חשיבתו של הרופא והמשפטן. למשל הצורך באירוע דווקני, אצל המשפטן לעומת המסקנה הנסמכת על ניסיון מצטבר סטטיסטי. אם המומחה מטעמך יכול להצביע על קשר יותר דווקני בין הנסיבות הרפואיות למסקנה שלו ובו בעת להראות שהמומחה מטעם הצד השני נתן מסקנה רק של הסתברות – נוצר לכם יתרון מה. אם המומחה מטעמכם יכול להראות שמבחן ההסתברות שהוא משתמש בו הוא יחידני ולא מכפלת הסתברויות [היוצרת תמיד הקטנה בעוצמת הקשר הסיבתי / ההסתברותי] – שוב יכולה להיווצר תועלת לכם. הטכניקה – לשבות את אוזן השופט בתובנה מקצועית כללית באזור הבינתחומי – רפואה ומשפט.

8. סימולציה של השאלות האפשריות וניסוח התשובות – אין להכביר מילים בסוגיה זו. הכנת חקירה נגדית לכאורה כנגד המומחה מטעמכם, ומעבר עמו על השאלות והתשובות, הינה הבסיס להכנה מוצלחת.

9. מעבר על מאמרים בולטים אחרונים בתחום – תמיד כדאי לבקש מהמומחה לעבור על הספרות ולקרוא מאמרים בולטים חדשים. שליפת מאמרים על ידי החוקר, הינה טכניקה שימושית. בית המשפט היצר את החופש לחקור בטכניקה זו. יש נטייה לבקש מעורך הדין החוקר לשלוח מראש את המאמרים. במידה והתקבלו כאלה – כדאי לנתחם ולהבין מה נחקר, איך [באיזה כלים השתמש כותב המאמר] ומה המסקנות. מדוע מה שמתואר במאמר מאובחן מהמקרה בו דנים. לחילופין – להיות מוכנים להראות מדוע המידע המצוטט מהמאמר הינו הוצאת הדברים מהקשרם. במידה ויש מאמר חדש התומך בקו של המומחה – כדאי להביאו לדיון ולהגישו.

10. בית המשפט נותן משקל לעד ולתוכן חוות הדעת. לשופט אין כלים מקצועיים ברפואה, למרות שלעיתים נתקל במקרים דומים בעבר. יכולת האבחון בין עיקרי מקרה למקרה מוגבלת, אף אם השופט סבור שהמנגינה העיקרית ידועה לו. מידע וניתוח העובדות הרפואיות אינם כלולים במסגרת הידיעה השיפוטית שלו. אשר על כן – השופט במרבית המקרים אמור להישען ולהסתמך על הכלים השיפוטיים שיש לו – הקשבה לצורת ההתבטאות של הנחקר, מבנה התשובות שלו, התרשמות אם הוא נלחץ, או מהסס. סתירות פנימיות. בהירות הלוגיקה שמאחורי התשובות.

במילים אחרות: בעת החקירה, לאופן התנהלותו של המומחה מטעמך קיימת השפעה כבדה על תוצאות התיק!
לפיכך, יש חשיבות רבה ליישום הטיפים שפורטו כאן יחד עם המומחה, ובמקביל לבצע עימו סימולציה של השאלות הצפויות.

חיסכון של 75% במשאבים הכרוכים בניהול התיק הרפואי והתיעוד סביב תביעות,עבודה עם המומחים בתחום!

לשאלות בנושא הכנת עד מומחה – צרו קשר

 

הבסיס לתביעת רשלנות

לא כל תלונה של מטופל על רופא או אופי הטיפול בו ותוצאותיו יכולה להיחשב כ"רשלנות רפואית".

לפי ויקיפדיה …. עוולת הרשלנות היא אחת מעילות התביעה במסגרת דיני הנזיקין, ויש הטוענים, כפי שציין השופט ברק בפסק-דין גורדון, כי היא העוולה המרכזית בדיני הנזיקין. לפי דיני הנזיקין, אדם שנפגע וסבל נזק (הניזוק), יכול לתבוע את הפרט שגרם את הנזק (המזיק). אולם הפיצוי אינו אוטומטי, והניזוק נדרש תחילה להוכיח שורה של קריטריונים לפני שיזכה בפיצוי. חרף הדמיון בשם, עוולת הרשלנות הנזיקית אינה זהה לרשלנות הפלילית. בעוד עוולת הרשלנות הנזיקית היא הדרך הנפוצה והשמישה ביותר לזכייה בתביעת נזיקין, במשפט הפלילי אין הרשלנות גרידא מספיקה כדי להטיל אחריות פלילית, ונדרשת לכך הוראה מפורשת בחוק…..

מה הם התנאים הבסיסיים אשר חייבים להתקיים על מנת שהתביעה תוכר כ"רשלנות רפואית"?

הגדרה – תלונה תוכר כ"רשלנות רפואית" כאשר מטופל נפגע ע"י רופא או איש צוות רפואית אחר אשר נכשל במילוי תפקידו וחובותיו הרפואיות.

על מנת לבסס תביעת רשלנות תידרש להוכיח את הדברים הבאים:

א. התקיימו יחסי רופא-מטופל –

כלומר, המטופל פנה אל הרופא שיטפל בו, ו הרופא הסכים לטפל במטופל. אם רופא החל לפגוש מטופל ולטפל בו,  קל מאוד להוכיח כי יחסי רופא-מטופל אכן התקיימו, יותר קשה להוכיח כאשר הרופא היה יועץ ולא טיפל ישירות במטופל.

ב. הרופא היה רשלני –

העובדה שהמטופל אינו מרוצה מהטיפול ותוצאותיו, אינה בהכרח אומרת שניתן לתבוע את הרופא על רשלנות. הרופא חייב להיות רשלני, במובן שפעל בצורה לא מקצועית  וחסרת זהירות באופן חריג באבחון או בטיפול.  כדי לתבוע על רשלנות, על המטופל להיות מסוגל להראות שהרופא גרם לנזק בדרך אשר רופא סביר באותן נסיבות לא היה גורם. הטיפול ע"י הרופא אינו נדרש להיות הטוב ביותר האפשרי, אלא בתחום הסביר של המקצועיות והזהירות המקצועית המחוייבת והמקובלת בתחום. השאלה האם הרופא אכן נהג במקצועיות ובזהירות הראויה, היא לרוב שאלת הבסיס סביבה נבנית תביעת הרשלנות. בית המשפט ידרוש מהמטופל להוכיח באמצעות מומחה את הסטנדרטים לטיפול הנחשבים מקצועיים וזהירים במקרים מהסוג בו עוסקת התביעה.

ג. רשלנות הרופא גרמה לפגיעה –

מאחר ותביעות רשלנות רבות מערבות מטופלים אשר היו חולים או פגועים גם לפני האירוע סביבו נדונה התביעה, יש לעיתים קרובות שאלה האם מה שעשה הרופא,  רשלני או לא, הוא באמת הגורם לנזק. לדוגמא, אם חולה מת לאחר טיפול בסרטן ריאות והרופא אכן פעל בצורה רשלנית, קשה להוכיח שרשלנות הרופא גרמה למותו ולא הסרטן. המטופל (או מי מטעמו) חייב להוכיח ש"הסבירות לרשלנות כגורם למוות היא גבוהה יותר מהסבירות שלא", כלומר להוכיח שרשלנות הרופא גרמה לפגיעה או למוות באופן ישיר. בדרך כלל, המטופל יהיה חייב את עדותו של מומחה רפואי מהתחום על מנת להעיד שרשלנותו של הרופא גרמה לפגיעה.

ד. הפגיעה גרמה לנזקים ספציפיים –

גם אם ברור שהרופא תפקד בצורה שאינה מגיעה לסטנדרטים המקובלים בתחומו, המטופל אינו יכול לתבוע על רשלנות אם לא נגרם לו נזק כתוצאה מהטיפול. להלן דוגמאות לנזקים אפשריים מהם יכול המטופל לסבול: כאב פיזי, כאב רגשי, הוצאות רפואיות נוספות, אובדן מקום העבודה, אובדן כושר עבודה וכו'.

האתגר המשמעותי ביותר בתביעה העוסקת ברשלנות רפואית הוא מציאת המומחה הרפואי אשר יסכים להעיד לגבי הסטנדרטים הנהוגים בתחום, ולהסביר כיצד פעולותיו של הרופא הנתבע הן רשלניות ואחראיות לפגיעה במטופל.

עורך דין ! מעוניין בחוות דעת רפואית?

לבירור צור קשר