הייתם רוצים לחשוב כי הנתונים המשויכים לנושא חשוב וכאוב זה גלויים וברורים? הייתם רוצים. לא רק שנתוני הרשלנות הרפואית אינם גלויים, הם אינם נאספים. לא בידי גוף אחד, בכל אופן. הייתם רוצים לחשוב כי משרד הבריאות, הגוף הממשלתי שעל פניו הוא זה שאמור להיות אחראי על בקרת הנושא,מרכז את הנתונים? הייתם רוצים. למשרד הבריאות מושג חלקי בנושא. את התמונה הגדולה והמלאה – הוא אינו רואה והייתם רוצים לחשוב כי לפחות
תיאור המקרה ס', אישה כבת 44, נפצעה כתוצאה מנפילה – שבר פריקה של הכתף עם חסימת כלי דם ונזק עצבי. כשנה וחצי לאחר האירוע, סובלת מכאבים כרוניים ביד שמאל, חולשה יחסית, נימול והירדמות של היד, קושי במאמצים ובתפקודי ה-.ADL המלצות לאחר נפילה בחדר מדרגות, אשר גרמה לשבר פריקה של הכתף משמאל, כשלכך מתלווה פגיעת כלי דם ונזק עצבי. לגבי הנזק העצבי רוב התפקודים התאוששו, אך בבדיקת ה-EMG המאוחרת
ישראל, ספורטאי בן 46, ללא בעיות נשימתיות, התלונן במשך תקופה ארוכה, של מעל כשנתיים ארוכות, על תסמינים רבים אשר לא קיבלו התייחסות ראויה. במקרה שלו, לא נעשה כל בירור או ניסיון להבין האם מתרחש אצלו תהליך כרוני המסביר את התמונה הקלינית שהלכה והתבהרה עם הופעת כל תסמין ותסמין. אצל הרופא המטפל, נרשמה עבורו אבחנה של ירידה במשקל, אך ללא כל מאמץ לברר עוד על מה מדובר. קיים הבדל משמעותי בין
פזית, כיום בת 20, משוחררת מצה"ל, סבלה בגיל 17 מתופעות חוזרות ונשנות של כאבי ראש, חום וסחרחורות. תופעות אלה הופיעו בעיקר כאשר למדה למבחני הבגרויות והייתה שרויה בתקופת מתח רב. בהמשך, הופיעו אצלה גם חולשה בארבעת הגפיים, כפל וטשטושים בראייה, לכן פנתה לחדר המיון בבית-החולים הקרוב לביתה ואף אושפזה שם. במסגרת האשפוז, עברה בירור שכלל בדיקות נוירולוגיות חוזרות שמתארות כפל ראייה עם הפרעה בתנועות גלגלי העיניים וכן סימנים נוירולוגיים פוקליים.
שושנה, אישה בת 54, סבלה מדליפת שתן בזמן מאמץ. לפיכך, התקבלה לניתוח מתלה שופכתי מסוג TVT. הבירור הטרום-ניתוחי היה תקין, כולל ציסטוסקופיה שבוצעה כחודש לפני כן ופורשה כתקינה. בהתאם למתועד בדו"ח הניתוח, הוא עבר בהצלחה ללא אירועים חריגים. אולם, לא כך היה. הסיפור כבר לאחר כחודש מאז הניתוח פנתה המטופלת עם תלונה על זיהומים חוזרים בדרכי השתן שהופיעו מיד לאחר הניתוח – אירועים שלא סבלה מהם כלל וכלל טרום הניתוח.
אבחון לא נכון שהוביל למוות ממחלת הסרטן המנוחה נבדקה על-ידי רופא המשפחה בתחילת שנת 2009. בבדיקה נמצא פצע שהוגדר כהרפטי מעל השפה העליונה ופצע בלשון. הטיפול שהומלץ עליו היה מריחת משחת אורקורט (המכילה סטרואידים) ומריחת ג'ל דקטרין (הנלחם בפטריות). לאחר חמישה חודשים, כאשר המנוחה הייתה במהלך היריון מתקדם, בביקור נוסף אצל רופא המשפחה לגבי תלונה דומה, מציין הרופא כי קיים כיב תת-לשוני, ללא ציון מדויק של המיקום, וממליץ פעם נוספת