כשרופא משפחה לא מתייחס לירידה דרסטית במשקל אצל המטופל

יישראל, ספורטאי בן 46, ללא בעיות נשימתיות, התלונן במשך תקופה ארוכה, של מעל כשנתיים ארוכות, על תסמינים רבים אשר לא קיבלו התייחסות ראויה. במקרה שלו, לא נעשה כל בירור או ניסיון להבין האם מתרחש אצלו תהליך כרוני המסביר את התמונה הקלינית שהלכה והתבהרה עם הופעת כל תסמין ותסמין.

אצל הרופא המטפל, נרשמה עבורו אבחנה של ירידה במשקל, אך ללא כל מאמץ לברר עוד על מה מדובר.

קיים הבדל משמעותי בין ירידה במשקל בחולה עם תיאבון תקין לבין ירידת משקל משנית עם חוסר תיאבון. במקרה הראשון, ניתן יהיה למצוא מחלות הפרמטובוליות אשר במסגרתן, גם אם החולה אוכל רגיל או אפילו יותר מן הרגיל, עדיין נרשמת ירידה במשקל. במקרה האחרון, יהיה שכיח למצוא ממאירות או סכרת או שורה ארוכה של מחלות נוספות, אפילו פסיכיאטריות.

במקרה של ישראל, הייתה זו בעיה בבלוטת התריס. פעילות יתר של בלוטה זו מאופיינת בתחושת רעב מוגברת, עד כדי אכילת יתר, יחד עם ירידה במשקל. השאלה הפשוטה, האם מדובר בירידה במשקל עקב חוסר תיאבון לבין ירידה במשקל עם תיאבון תקין או מוגבר לא נשאלה. שאלה פשוטה לא צורכת זמן או משאבים מיוחדים והתשובה לה הייתה יכולה כבר אז לכוון אל עבר בעיה בבלוטה.

 

לקבלת יעוץ

 

שאלה נוספת שניתן לצפות מן הרופא הסביר כי ישאל ויבחן היא, האם קיימת היסטוריה משפחתית. אצל ישראל קיימים במשפחתו מספר לא קטן של אנשים הסובלים מבעיה בבלוטת התריס, מה שמצריך תשומת-לב כאשר החולה מתלונן על תסמין אופייני לפעילות חריגה של בלוטת התריס. גם נקודה זו לא בירר הרופא המטפל ובכך החלה שרשרת של טעויות קשות אשר השפיעו על חייו של ישראל רבות.

 

היי דוקטור, יש לי בעיה! מה עושים?

 

ישראל שלנו החל סדרת בדיקות מעבדה, ללא שום כיוון מדויק לקראת הוכחת אנמנזה מסוימת או קו כללי להפגת חשד ספציפי, הרופא ממש ירה לכל עבר – ללא שום שימת דגש על התוצאות שרמזו גם הן על הבעיה בבלוטה. התמונה הקלינית שראה לנגד עיניו הייתה מטושטשת לגמרי, אפילו את בדיקות הפוספטאזה האלקלית ודם סמוי בצואה, שהזמין, בין היתר, לא טרח לבדוק לעומק. ההתעלמות מבדיקות אלה, אשר יצאו לא תקינות, מהוות עדות להתרשלותו של הרופא.

 

גגם כאשר עבר שוב על הבדיקות וטרח לעיין בתוצאותיהן, לא עלה בדעתו שישנן סיבות רבות, חוץ כבדיות לעליית אנזימי הכבד והתעלם לחלוטין מן הספרות הרפואית ומן האנמנזה המשפחתית של ישראל. כל זאת, למרות שירידה במשקל מתאימה לחלוטין לטירוטוקסיקוזיס וגם אנזימי הכבד עלולים להיות מוגברים במצב קליני זה. כל שעליו היה לעשות מבחינה רפואית היה זה לבקש עוד בדיקת דם אחת – TSH – וכמובן לעבור על תוצאותיה גם כן.

וכך איבד ישראל זמן יקר, חודשים שלמים של התרוצצויות בין בדיקה לבדיקה… תלונות חדשות צצו להן מדי כמה זמן, כגון, תחושת חוסר אוויר ומועקה; עצירות קשה במשך שבועות; בחילות ועוד. אך הרופא המטפל מתמיד בשיטתו ואינו בודק לעומק אף אחת מן התלונות הנוספות גם כן.

 

היי דוקטור, אני רעב! מה עושים?

 

ישראל מופנה לבדיקת סונר בטן, ובפענוח הבדיקה מציינים במפורש, הרגשת רעב קבועה. הרופא המטפל מציין זאת ברישומיו שלו, מבלי להתעכב על המשמעות הרפואית של הרגשת רעב קבועה ושוב מתעלם מן הקפיצות הלא סדירות של משקל גופו של ישראל – פעם עולה ופעם יורד בתדירות לא סבירה.

ושוב בדיקות, כי לא בדקנו מספיק – ישראל נשלח לסדרה נוספת של בדיקות מיותרות הכוללות, בין היתר, גסטרוסקופיה וקולונסקופיה, מבלי לעצור רגע ולנסות להבין את התמונה הכוללת. לא זו אף זו, הרופא איננו מסתפק בלטרטר את ישראל בביצוע בדיקות אין סוף, חלקן פולשניות ומעיקות, הוא גם שולף מן המותן אבחנות קליניות שגויות שלא היו ולא נבראו כגון מגוון דלקות כבד אשר נשללות כמובן בבדיקות להימצאות וירוסים – כאילו ישראל לא נבדק כבר מספיק.

 

היי דוקטור, עכשיו כבר ממש כואב לי! מה עושים?

 

לאחר שנתיים של התעלמות, החליט הרופא המטפל לבסוף להתחיל להקשיב לתסמינים שהופיעו אצל ישראל – לאחר הופעת תסמינים חדשים של כאבים בחזה – והבין כי מדובר בחולה טירוטוקסי קשה. משום מה הרופא החליט שמדובר באוטם חריף חודר (טרנסמורלי) בלב ושולח את ישראל לבית-חולים, כשכבר ידוע על תפקודי בלוטת תריס לא תקינים ואף מציין בדיקה גופנית שמצאה כביכול הגדלה של בלוטת התריס. שתי אבחנות אלה הופרכו בבית-החולים, לא אוטם ולא הגדלה של הבלוטה לאחר בדיקה אנדוקרינולוגית שתוצאותיה הגיעו לאחר 5 שבועות ארוכים.

 

גם בבית-החולים מתרשלים…

 

מחדל נוסף הוא התנהגות בית-החולים, ששחרר לביתו את ישראל יממה לאחר תחילת אשפוזו כאשר הוא במצב של טירוטקסיקוזיס, טכיקרדיה (דופק מואץ), כאבים תעוקתיים בחזה וממצאים פתולוגיים בא.ק.ג. לא זו אף זו, גם נרשם בתיעוד בית-החולים כי אין ספק שמדובר בחולה בסיכון גבוה עם תסמונת אנגינוטית קלאסית וממצאים בא.ק.ג. חרף זאת, ישראל לא מוצג בפני קרדיולוגים, לא נקבע צנטור, אפילו לא אלקטיבי, ותוך 24 שעות הוא משוחרר לביתו מבלי שום טיפול שמוענק לו.

מקובל לחשוב שטיפול והשגחה של פחות מיממה אינם נחשבים לרפואה טובה, שכן לא מדובר בפרק זמן המספיק להכרת החולה, הערכת מצבו ותגובתו לסוג ואופן הטיפול. הנחה מקובלת זו, נכונה אף עוד יותר כשמדובר בחולה בטירוטוקסיקוזיס קשה ביותר, לא מטופל ומוזנח תקופה ארוכה, הסובל במקביל מתסמונת אנגינוטית שהולכת ומחמירה.

 

הסיפור שאיננו נגמר

 

השתלשלות האירועים הרשלנית ממשיכה עוד רבות, כאשר ישראל חוזר לטיפולו המסור של רופא המשפחה, שאף הוא איננו פונה להתייעצות עם מומחה קרדיולוג או אנדוקרינולוג, ללא הפניה לשום יועץ וללא הפניה לצינטור.

וכך ישראל נותר ללא התייחסות רפואית הולמת עד אשר הגיע למצב של החייאה, בעת הגיעו לקופת-החולים, שוב, עם תלונות על לחץ בחזה.

הצוות של מד"א והצוות של טיפול נמרץ בבית-החולים מצליחים להחיות את ישראל ולייצב את מצבו. הוא מתאשפז בעקבות אוטם חריף של הלב והפרעת קצב חמורה כתוצאה מפרפור חדרים באותו יום שבו התמוטט, מבוצע בו צנטור – נתגלית מחלה חד כלית – הוא גם עובר שליפת טרומבוס מן העורק הכלילי והכנסת תומכן.

לאחר האירוע המרכזי, שזיכה את ישראל לבסוף באשפוז ארוך בבית-החולים, הופיעו אצלו גם טרומבוזה ורידית ברגליים, דיכוי מח העצם, אי-ספיקת לב והפרעות זכרון ושינה אשר ימשיכו ללוות אותו לאורך חייו.

 

לסיכום

 

את מהלך הבירור אפיינה שטחיות, בלבול, חוסר שיפוט קליני, חוסר ידע והבנה, חוסר אחריות, חוסר אכפתיות וחוסר מוטיבציה. הן מצד הרופא הקהילתי והן מצד בית-החולים שקיבל אותו לראשונה. ישראל עבר סבל לא יתואר ותחלואה קשה אשר החמירה בעקבות שורת המחדלים, אשר כמעט הביאו לסיום חייו.

כיום, ישראל סובל מנכויות צמיתות הבאות לידי ביטוי בדיכוי מח העצם, הפרעות שינה וזכרון וצליעה לסירוגין בשל כאבים בשוקיים התחתונות, כתוצאה מאספקת דם לקויה. במצבו היום, ישראל מתקשה לעבוד ולתפקד באופן שוטף.

 

לקבלת יעוץ

 

רשלנות בניתוח קיסרי Caesarean section .

כיום  למעלה מ -30 אחוז מכלל הלידות הן על ידי ניתוח קיסרי, הידוע בכינוי הרפואי Caesarean section . רשלנות רפואית בלידה זהו הליך כירורגי שבו חתכים נעשים דרך הבטן של האם כדי לסייע בלידת תינוקה. הם מבוצעים בדרך כלל כאשר הבטיחות של היולדת או של התינוק נמצאת בסיכון.

לאחרונה אנו עדים ל"לידה בהזמנה", נשים החוששות מלידה וגינאלית ואשר בוחרות בלידה קיסרית.

ניתוח קיסרי יכול להיות מתוכן או לא מתוכנן, טרום לידה הרופא אמור להחליט האם לבצע ניתוח קיסרי או להמשיך בלידה רגילה, שיקול הדעת הינה  ברמת סיכון הדורשת מהצוות הרפואי לבצע ניתוח קיסרי בכדי לדאוג לשלומם של האם והתינוק .

ניתוחים קיסריים מתבצעים יום יום והם הליך שגרתי בבתי חולים, אך מדי פעם בעיות מתרחשות פגיעות . רוב הרופאים מומחים היטב כדי להתמודד עם סיבוכים בניתוח קיסרי, אך ישנם מקרים שבהם האמא או הילד נפגעות שלא לצורך.

במהלך הלידה, האם או התינוק יכולים  להיות במצוקה בשל סיבוכים בניתוח קיסרי. כאשר זה קורה, הרופא חייב לפעול ע"פ נוהלי  ופרוטוקול בית חולים.


מה הן הסיבות הנפוצות לביצוע ניתוח קיסרי – מתוכנן ?

  • התינוק גדול מידי
  • חבל התבור נכרך סביב צוואר התינוק
  • חוסר / עודף מי שפיר
  • סימני מצוקה אצל האם
  • סימני מצוקה של התינוק
  • האם עברה את השבוע ה- 42

מה הן הסיבות הנפוצות לביצוע ניתוח קיסרי – לא מתוכנן ?

  • האם חלשה ונמצאת במצוקה
  • התינוק במצב עכוז (עכוזו של העובר מוצג בתחתית הרחם, כשירכיו כפופות על הבטן ושוקיו מורמות)
  • קיים זיהום אצל האם אשר יש חשש להעברתו לתינוק
  • לידת תאומים ויותר
  • לאם היה ניתוח קיסרי קודם, ובלידה רגילה עלולה לקרוע חתך קודם
  • חתכים, שריטות וצלקות

הרופא עשוי לבצע חתך עמוק מדי, וכתוצאה ייתכן פגיעה בתינוק. במקרים מסוימים, קריעה יכולה להיות מספיק עמוקה אשר יידרש לה תפרים נוספים  וכתוצאה מכך הצטלקות קבועה לאם.

  • מחסור בחמצן

כאשר ניתוח קיסרי מתעכב, הילד עלול להיות משולל חמצן. כתוצאה ממחסור בחמצן, הילד עלול לסבול מפגיעות התפתחותיות או שיתוק מוחין.

שיתוק שמתרחש כאשר התינוק נמצא במצוקה והרופא משתמש בכוח רב מדי כדי למשוך את התינוק, וכתוצאה מכך יש פגיעה ב "מקלעת הזרוע"  אשר פוגעת בעצב של התינוק באזור הכתף.

  • לידה מוקדמת

כשרופא מבצע ניתוח קיסרי בשלבים המוקדמים של ההיריון ריאותיו  ואברים אחרים של התינוק עדיין לא בשלים.


 

פציעות ונזקים ליולדת

איבוד דם מוגזם (דימום)

במהלך ניתוח קיסרי, הרופא עלול לבצע חיתוך עמוק מידי, או בטעות לנתק עורק, וכך היולדת מאבדת דם רב, הרופא נדרש לעצור את הדימום ע"י תרופות מיוחדות ופרוצדורות מידיות.

זיהומים

כלים אשר לא עברו עיקור נכון בחדר ניתוח מזוהמים, גזות ופדים שנשכחו בטעות בדופן הרחם של היולדת, אי קבלת אנטיביוטיקה בזמן לעצירת הזיהום ואשר הובילו לחום גבוהה ואף למוות

קרישי דם – טרומבוזיס

קרישי דם עלולים להיווצר במהלך, ומיד לאחר הלידה, במהלך הניתוח הקיסרי הסיכוי הוא גבוה יותר. היום מחברים ליולדת מכשיר מיוחד MCS המערכת מבוססת על משאבה שמנפחת זוג שרוולים המולבשים על הרגליים, ומפעילים עליהן לחץ כך שזרימת הדם הוורידי תשתפר ותמנע היווצרות קרישי דם.  במידה וקיים סיכון , על הרופא להשתמש בתרופות לדילול הדם.

פגיעות באברים פנימיים

פגיעה באברים פנימיים הקרובים לרחם, בעקבות נטרים שהוכנסו או הוסרו באופן שגוי, יכולים לפגוע בשלפוחית השתן והמעיים.

פגיעות במהלך ההרדמה

רופא מרדים חייב להיות נוכח במהלך הניתוח הקיסרי לפקח ולנתר את פעילות היולדת, כאבים חזקים שהיולדת חשה יכולים לגרום לירידת לחץ דם בצורה מסוכנת.


יולדת יקרה !
אם את או תינוקך נפגעתם כתוצאה מרשלנות רופא, ייתכן ותוכלי להגיש תביעה נגד הרופא או בית החולים שבו בוצע הניתוח הקיסרי.

 כדי להוכיח את טענתך ראשית, את נדרשת לברר את דרישות החוק ונטל ההוכחה. 

  • הרופא חייב לבצע את הניתוח הקיסרי בהתאם לדרישות התקן הרפואי וכמקובל ע"י רופאים במוסדות אחרים.
  • הרופא חרג מרמת האחריות המוטלת עליו מתוקף תפקידו
  • כתוצאה מהטיפול את או תינוקך נפגעתם
  • ילדך נפגע בשיתוק ארב Erb's Palsy
  • יש להוכיח כי ישנו קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק שנגרם ליולדת
  • הוכחת מוות ברשלנות.

 

 

פנה למומחה

 

חוות דעת רפואית נוספת – לא רק לעשירים

אתם עומדים בפני טיפול רפואי או ניתוח מסובכים? חוות דעת שנייה מרופא מומחה תסייע לכם בקבלת החלטה להמשך הטיפול. בשלב הראשון, עוד לפני שמחפשים מומחה או מקבלים חוות דעת נוספת, מומלץ לפנות לרופא האישי שיסקור שוב את האבחנה ויתן מענה לכל שאלה מצידכם. האבחנה צריכה להיות ברורה ומובנת לכם במלואה. אינכם בטוחים או שבעי-רצון מן הטיפול המומלץ על-ידו? פנו ליועץ נוסף! במקרים רבים, לאחר שמובהרים לכם הדברים, מתברר שאינכם זקוקים לחוות דעת נוספת.

חוות דעת שנייה: מי רשאי לבקש?

אתם, כמובן, אך גם בני משפחה או קרובים מדרגה ראשונה יכולים לבקש חוות דעת שנייה – באישורכם בכתב – ורצוי שקרוב המשפחה יהיה מעורה בפרטי תיקכם האישי. במקרה מורכב, ובאישורכם מראש, יכול הרופא להתייעץ עם קולגה שלו לגבי תיקכם הרפואי לצורך גיבוש ההחלטה.

חוות דעת שנייה: מהן זכויותיכם?

חולה רשאי לפנות מיוזמתו לקבלת דעה נוספת בתיקו הרפואי. הוא יכול לבקש מן המוסד הרפואי את רשימת הרופאים ומידע אודות מומחיותם המקצועית; ובמצב אשפוז הוא זכאי לפגוש רופא מומחה נוסף, בתיאום עם הצוות המטפל ומנהל המחלקה.

המלצה: פנו לרופאים מומחים חיצוניים – ולא מקופת החולים שלכם או מבית החולים בו טופלתם.

לתשומת ליבכם, כי קופות החולים משתתפות – באופן חלקי או מלא – בעלויות הדרושות לקבלת חוות דעת שנייה או לייעוץ עם רופאים בחו"ל. לנוחיותכם, מצורפים להלן קישורים רלוונטיים לאתרי הקופות:

לאתר קופ"ח כללית – לחצו כאן

לאתר קופ"ח מכבי – לחצו כאן

לאתר קופ"ח מאוחדת – לחצו כאן

לאתר קופ"ח לאומית – לחצו כאן.

חוות דעת שנייה – שלב אחר שלב:

  • פנו לרופא המטפל ובקשו סיכום רפואי ופירוט מצב בריאותכם (זוהי זכותכם!).
  • רכזו את כל המסמכים הרפואיים לפי סדר כרונולוגי.
  • רכזו את כל בדיקות ההדמיה ( CT , MRI, רנטגן). ניתן לקבל העתקים בתשלום.
  • הכינו רשימה של תרופות שנטלתם במהלך הטיפול.
  • תאמו פגישה עם המומחה. ציינו בפני מזכירתו כי ברצונכם לקבל חוות דעת נוספת, כדי שהרופא יקצה לפגישה זמן ארוך יותר.

 

!חשוב ביותר!  נא ודאו כי פניתם לרופא הנכון, בעל תת-ההתמחות הרלוונטית למקרה שלכם.

 

לקבלת חוות דעת רפואית נוספת:


לבית משפטלביטוח לאומילוועדת עררלטיפול בתאונת דרכים

איזו קופה נותנת יותר: מערכת 'כל הבריאות' משווה זכויות

משרד הבריאות העלה לאתרו מערכת חדשה, 'כל הבריאות', המאפשרת לבצע השוואת זכויות בין שירותי הבריאות של קופות החולים והביטוחים המשלימים. המערכת מתעדכנת באופן שוטף, בהתאם לתוספות לסל הבריאות ולעדכוני העלויות, ובעתיד ניתן יהיה לערוך גם השוואה בין ביטוחי הבריאות הפרטיים.

טעויות בטיפול רפואי: כל המידע

רבות נכתב על טעויות בטיפול רפואי. הסיבה המרכזית הינה הרצון של עולם הרפואה ושלטונות הבריאות להקטין עד למינימום את קרות הטעויות – לשם הקטנת הנזק והסבל של החולים ולשם הקטנת ההוצאות העצומות הכרוכות בטיפול בנזקים שנוצרו. עניין 'בטיחות החולה' [Patient Safety] הינו תחום גדול ומתפתח, לא רק על מנת להתחמק מתביעות על רשלנות רפואית. כמובן זה שונה ממוסד למוסד. בקופות החולים, זה קשה במיוחד.

לפי שלטונות הרפואה בארה"ב, טעויות רפואיות אחראיות במישרין ובעקיפין למותם של בין 44 אלף ל- 95 אלף חולים בשנה. מוות שיתכן ויכול היה להיחסך ולהימנע. סך הכול מדובר בכמיליון חולים שיש להם נזק משמעותי כל שנה.

יש לדעת שרוב הטעויות מסתיימות בלא נזק מוחשי לחולה, שניתן להצביע עליו. כלומר לא נחשבות כרשלנות, שכן יסוד הנזק לא מתמלא בעוולת הרשלנות. עבודות רבות מצביעות על כך ש- 2% עד 3% מהפעולות הרפואיות יש בהן טעות, למרות כל האמצעים שעולם הרפואה מנהיג וכל הנהלים שנוקטים בהם. התמונה מימין מנסה להסביר את הרקע – בני אדם הם העוסקים במלאכה המאוד מורכבת, שנעשית יותר ויותר מסובכת, שמתחדשת חדשות לבקרים, מבוצעת תחת לחץ של חוסר בכוח אדם 24 שעות ביממה.

כמעט אף פעם לא נמצאה כוונת זדון, או עצלנות מכוונת. זה תמיד טעות אנוש. אך במצטבר זה המון טעויות קטנות. אם באדם, שעובר ניתוח מתבצעות 1000 תת פעולות, הרי שלפחות 20 מהן שגויות במקצת. האם זה מצטבר לכלל נזק – זה תלוי באופי הטעויות, מצב החולה [גולגולת דקה], ובטעויות שיעשו בהמשך הטיפול בו.

הטעויות הרבות ביותר הינן בתחום מתן שגוי של תרופות – כ- 400,000 מקרים כל שנה בבתי חולים בארה"ב וכמות כפולה מזה במוסדות לטיפול סיעודי ובטיפול בקשישים בביתם [תרופה שגוייה, כמות שגוייה, או שימוש במספר תרופות שהאינטראקציה בניהן גורם לנזק]; חשיפה של החולה לזיהומים [בעיקר בבתי חולים]; הימנעות מטיפול [כמו אי מתן נוגדי קרישה]; שחרור מוקדם של החולה לפני שמצבו התייצב, או ללא בירור מי ימשיך את הטיפול.

שחרור מוקדם נמצא בארה"ב קשור לעובדה שבית החולים מקבל תשלום קבוע וסגור במאות רבות של אבחנות ופרוצדורות, ללא קשר לחומרת מצב החולה ולמשך אשפוזו. שחרור מוקדם נמצא בעל קורלציה גבוהה לסיבוכים רפואיים בעקבות האשפוז. חולים חוזרים לאשפוז חוזר בשיעור עצום בארה"ב – בממוצע 10% בתוך שבוע ו-19% בתוך 30 יום. העלות של האשפוזים החוזרים הינה כ- 19 מיליארד דולר בשנה רק על ידי ה- Medicare – האמונה על הביטוח הרפואי של כל אלה שעברו את גיל 65 בארה"ב. כיום בתי החולים מקבלים קנסות בצורות שונות, אם שיעור האשפוזים החוזרים אצל כל אחד ואחד מהם אינו בקו ירידה.

השיעור הגבוה ביותר של שגיאות נעשות בעת קליטת החולה מחדר המיון. זו הפעולה בה יש הכי הרבה אי וודאויות לגבי החולה וכל הצוות מנסה להכיר את המקרה החדש. חשוב בהקשר לסה [דעה אישית שלי], שאנו כולנו תורמים למצב זה בהתעקשותנו לשים את עניין הסודיות הרפואית במקום כל כך מרכזי, כך שבמקרים רבים מידי אין לצוות הרפואי מספיק מידע חיוני כיצד לטפל בחולה.

גורם מנבא תביעות – מחקרים רבים ממקומות רבים בעולם מצביעים על כך, שהגורם המנבא האם תוגש תביעה על רשלנות רפואית, יותר מכל אחד אחר, הוא יחס הרופא המטפל והצוות הרפואי לחולה ובני משפחתו – לפני, תוך כדי ואחרי הטיפול! עניין זה מרכזי יותר מהיקף ואופי הנזק.

רפואה מתגוננת – המושג מוכר לכולם. עודף בדיקות והימנעות מביצוע טיפולים. במקומות מסוימים בארה"ב קשה למצוא נוירוכירורגים. יש ערים בהם אין מספיק גניקולוגים העוסקים במיילדות. השמועה אומרת, שבניו יורק רופאים מיילדים נמנעים מלטפל בנשים בהיריון ממשפחות של עורכי דין. אין ספק שקונסטרוקציה של תביעות על רשלנות רפואית יש השלכות מרכזיות על שיפור הטיפול בחולה ובנהלים שנועדו להגן עליו. מצד שני הצורך להתגונן, יוצר מצב, שמרבית הניזוקים אינן מפוצים.

יתרה מכך – הקושי בניהול תיק ברשלנות רפואית מוכר. קשה למצוא מומחים שיכתבו חוות דעת. עלויות חוות הדעת גבוהות במיוחד. יש לחץ חברתי וכן של המעסיק כנגד מתן חוות דעת. הרופאים מרגישים מותקפים והמוסדות חרדים לפן הכספי.

האירוע המכונן – עניין זה פעמים רבות הינו הבעייתי ביותר – מהו המעשה, או המחדל שאלמלא התרחש הנזק היה נמנע? ובנוסף – האם אותו רופא סביר בנסיבות זהות היה נמנע מהטעות שנעשתה? העניין קשה ויוצר את הקשיים הרבים ביותר להוכחת הרשלנות מסיבות שכל אחד מכם נתקל בהן יום יום. ענין "דבר מדבר בעדו", הינו מאד שכיח – כלומר שהתובע לא יכול לדעת מה קרה. זו הסיבה, שניתוח תיק הנו במרבית המקרים מורכב,מסובך ויקר.

כמה הרהורים שלי לסיום:
תאונה רפואית – הוויכוח האם לאשר קונסטרוקציה מיוחדת של תאונה רפואית ללא צורך באחריות, הנו ארוך. אני בעד פיצוי הנפגעים [עם נזק של ממש, לרבות כאב וסבל של ממש] ללא הוכחת אחריות, בדומה למבנה בפלת"ד.
מיקרו-טראומה – לא מעט חולים ניזוקים שלא מאירוע מכונן אחד במהלך הטיפול, אלא מסדרה שלאירועים קטנים. האם אין מקום לקונסטרוקצית ה"מיקרו טראומה" הנהוגה לגבי נזקים מעבודה?

 

יש לכם שאלות בנושא טעויות בטיפול רפואי? צרו קשר

 

הכנת עד מומחה לחקירה נגדית בבית משפט

בית המשפט נותן משקל לעד ולתוכן חוות הדעת. לשופט אין כלים מקצועיים ברפואה, למרות שלעיתים נתקל במקרים דומים בעבר. יכולת האבחון בין עיקרי מקרה למקרה מוגבלת, אף אם השופט סבור שהמנגינה העיקרית ידועה לו. מידע וניתוח העובדות הרפואיות אינם כלולים במסגרת הידיעה השיפוטית שלו. אשר על כן – השופט במרבית המקרים אמור להישען ולהסתמך על הכלים השיפוטיים שיש לו – הקשבה לצורת ההתבטאות של הנחקר, מבנה התשובות שלו, התרשמות אם הוא נלחץ, או מהסס. סתירות פנימיות. בהירות הלוגיקה שמאחורי התשובות.
במילים אחרות – ההשפעה של הצורה בה מתפקד המומחה מטעמך בעת החקירה על תוצאות התיק הינה כבדה.
לכן להעברת העיקרים של המופיע מטה למומחה יחד עם סימולציה של השאלות הנחזות, יש חשיבות מרכזית.

1. ההכנה מתחילה בנוסח של חוות הדעת – ניסוח המסקנות של המומחה בסיפא של חוות הדעת אמור להיות בלשון בהירה ומשפטית. בעת ניסוח חוות הדעת יש לשקול לבקש מהמומחה להתייחס מראש לנקודות הנחזות כחלשות, או לא חד משמעיות ולהוסיף את התייחסותו אליהן.

2. פירוט הניסיון המקצועי ברישא של חוות הדעת – כדאי להימנע, מכך שפירוט ניסיון יהיה קבוע לכל חוות הדעת של המומחה, ללא התייחסות למומחיות בנושא חוות הדעת. למשל – הסוגיה – סיבוכים כתוצאה מהתרופות לטיפול בדלקת כבד כרונית – נכון שהרופא פנימי יפרט שטיפל בעשרות / מאות חולים עם דלקת כבד כרונית לרבות בסיבוכים מהטיפול.

3. פירוט המסמכים עליהם מסתמך – עדיף לכתוב באופן פרטני רק מסמכים שאכן המוחה ראה ואין הם משובשים או קשים לקריאה. יכולה להיווצר מבוכה אם יש מסמך עם מידע סותר, או מידע הפוך שהמוחה דילג עליה בחוות דעתו. קל לשופט "לקנות" כשל כזה כמהותי במהימנות חוות הדעת. אם יש מידע סותר, או הפוך לקו המסקנות של המומחה, נכון להתכונן מה להשיב וכיצד לבנות את ההסבר, מדוע אין התייחסות לכך בחוות הדעת. תשובה אפשרית – "כתבתי את הדברים העיקריים החיוביים ותומכים במסקנותיי. נקודה זו נראתה לי אינסדנטלית – צדדית לתמונה העיקרית, כי….". חשוב לזהות את המידע הסותר לפני החקירה כדי שהמומחה לא יראה מופתע. כדאי לתרגל תשובות שרובן ככולן דנות, בצורה שהמומחה בונה את מסקנתו, על רקע המידע הרב הכלול במקרה.

4. ניתוח חוות דעת קודמות באותו התחום של המומחה – כדאי להתכונן מה נכתב בעבר, ומה השונות בין המקרים שהובילה למקנות שונות במקרים הנראים דומים לאנשים שאינם עוסקים ברפואה. "שליפת" חוות דעת קודמות, יכולה לבלבל את המומחה על דוכן העידים והוא עלול להתקשות להסביר מדוע היה מקצועי ואמין בשני המקרים. דוגמאות לתשובות: "יש מידע חדש בספרות וניסיון מצטבר חדש המשנה את המסקנות"; "השוני בין המקרים הוא ….".

5. אורך התשובות – עדיף שיהיה קצר. מצד שני תשובות לאקוניות מהוות שגיאה. כדאי למצוא את שביל הביניים. המטרה, ליצור תחושה של שיתוף פעולה, אך לתת פחות אפשרות לחוקר לתקוף את המומחה על ידי היתפסות לסתירות, או סתירות לכאורה.

6. התפלמסות עם החוקר – התפלמסות עם החוקר המלווה בהתנצחות, כעס והבעת עלבון – בדרך כלל מביאה להקטנת משקל העדות. כמעט כל מומחה רפואי מגיע למקומות האלה, כאשר החוקר מביע זלזול, בוז, או מצין סתירות בדברי המוחה מבלי לתת לו אפשרות לענות. כדאי לתרגל הימנעות מהתגובות הרגשיות. ניתן לתרגל מענה קצר וענייני בעת התשובה לשאלה הבאה. חשוב לבקש מהמומחה לענות עניינית ללא כל הערה אישית כנגד החוקר

7. איך מכניסים תוכן חשוב, אף אם הצד החוקר עוצר את הנחקר. כיצד לתקוף את חוות הדעת מטעם הצד השני, אף אם המומחה לא נשאל – הטכניקה שאני נהגתי להשתמש בה הינה מתן תובנה לגבי ההבדל בין חשיבתו של הרופא והמשפטן. למשל הצורך באירוע דווקני, אצל המשפטן לעומת המסקנה הנסמכת על ניסיון מצטבר סטטיסטי. אם המומחה מטעמך יכול להצביע על קשר יותר דווקני בין הנסיבות הרפואיות למסקנה שלו ובו בעת להראות שהמומחה מטעם הצד השני נתן מסקנה רק של הסתברות – נוצר לכם יתרון מה. אם המומחה מטעמכם יכול להראות שמבחן ההסתברות שהוא משתמש בו הוא יחידני ולא מכפלת הסתברויות [היוצרת תמיד הקטנה בעוצמת הקשר הסיבתי / ההסתברותי] – שוב יכולה להיווצר תועלת לכם. הטכניקה – לשבות את אוזן השופט בתובנה מקצועית כללית באזור הבינתחומי – רפואה ומשפט.

8. סימולציה של השאלות האפשריות וניסוח התשובות – אין להכביר מילים בסוגיה זו. הכנת חקירה נגדית לכאורה כנגד המומחה מטעמכם, ומעבר עמו על השאלות והתשובות, הינה הבסיס להכנה מוצלחת.

9. מעבר על מאמרים בולטים אחרונים בתחום – תמיד כדאי לבקש מהמומחה לעבור על הספרות ולקרוא מאמרים בולטים חדשים. שליפת מאמרים על ידי החוקר, הינה טכניקה שימושית. בית המשפט היצר את החופש לחקור בטכניקה זו. יש נטייה לבקש מעורך הדין החוקר לשלוח מראש את המאמרים. במידה והתקבלו כאלה – כדאי לנתחם ולהבין מה נחקר, איך [באיזה כלים השתמש כותב המאמר] ומה המסקנות. מדוע מה שמתואר במאמר מאובחן מהמקרה בו דנים. לחילופין – להיות מוכנים להראות מדוע המידע המצוטט מהמאמר הינו הוצאת הדברים מהקשרם. במידה ויש מאמר חדש התומך בקו של המומחה – כדאי להביאו לדיון ולהגישו.

10. בית המשפט נותן משקל לעד ולתוכן חוות הדעת. לשופט אין כלים מקצועיים ברפואה, למרות שלעיתים נתקל במקרים דומים בעבר. יכולת האבחון בין עיקרי מקרה למקרה מוגבלת, אף אם השופט סבור שהמנגינה העיקרית ידועה לו. מידע וניתוח העובדות הרפואיות אינם כלולים במסגרת הידיעה השיפוטית שלו. אשר על כן – השופט במרבית המקרים אמור להישען ולהסתמך על הכלים השיפוטיים שיש לו – הקשבה לצורת ההתבטאות של הנחקר, מבנה התשובות שלו, התרשמות אם הוא נלחץ, או מהסס. סתירות פנימיות. בהירות הלוגיקה שמאחורי התשובות.

במילים אחרות: בעת החקירה, לאופן התנהלותו של המומחה מטעמך קיימת השפעה כבדה על תוצאות התיק!
לפיכך, יש חשיבות רבה ליישום הטיפים שפורטו כאן יחד עם המומחה, ובמקביל לבצע עימו סימולציה של השאלות הצפויות.

חיסכון של 75% במשאבים הכרוכים בניהול התיק הרפואי והתיעוד סביב תביעות,עבודה עם המומחים בתחום!

לשאלות בנושא הכנת עד מומחה – צרו קשר