חוות דעת רפואית נוספת – לא רק לעשירים

אתם עומדים בפני טיפול רפואי או ניתוח מסובכים? חוות דעת שנייה מרופא מומחה תסייע לכם בקבלת החלטה להמשך הטיפול. בשלב הראשון, עוד לפני שמחפשים מומחה או מקבלים חוות דעת נוספת, מומלץ לפנות לרופא האישי שיסקור שוב את האבחנה ויתן מענה לכל שאלה מצידכם. האבחנה צריכה להיות ברורה ומובנת לכם במלואה. אינכם בטוחים או שבעי-רצון מן הטיפול המומלץ על-ידו? פנו ליועץ נוסף! במקרים רבים, לאחר שמובהרים לכם הדברים, מתברר שאינכם זקוקים לחוות דעת נוספת.

חוות דעת שנייה: מי רשאי לבקש?

אתם, כמובן, אך גם בני משפחה או קרובים מדרגה ראשונה יכולים לבקש חוות דעת שנייה – באישורכם בכתב – ורצוי שקרוב המשפחה יהיה מעורה בפרטי תיקכם האישי. במקרה מורכב, ובאישורכם מראש, יכול הרופא להתייעץ עם קולגה שלו לגבי תיקכם הרפואי לצורך גיבוש ההחלטה.

חוות דעת שנייה: מהן זכויותיכם?

חולה רשאי לפנות מיוזמתו לקבלת דעה נוספת בתיקו הרפואי. הוא יכול לבקש מן המוסד הרפואי את רשימת הרופאים ומידע אודות מומחיותם המקצועית; ובמצב אשפוז הוא זכאי לפגוש רופא מומחה נוסף, בתיאום עם הצוות המטפל ומנהל המחלקה.

המלצה: פנו לרופאים מומחים חיצוניים – ולא מקופת החולים שלכם או מבית החולים בו טופלתם.

לתשומת ליבכם, כי קופות החולים משתתפות – באופן חלקי או מלא – בעלויות הדרושות לקבלת חוות דעת שנייה או לייעוץ עם רופאים בחו"ל. לנוחיותכם, מצורפים להלן קישורים רלוונטיים לאתרי הקופות:

לאתר קופ"ח כללית – לחצו כאן

לאתר קופ"ח מכבי – לחצו כאן

לאתר קופ"ח מאוחדת – לחצו כאן

לאתר קופ"ח לאומית – לחצו כאן.

חוות דעת שנייה – שלב אחר שלב:

  • פנו לרופא המטפל ובקשו סיכום רפואי ופירוט מצב בריאותכם (זוהי זכותכם!).
  • רכזו את כל המסמכים הרפואיים לפי סדר כרונולוגי.
  • רכזו את כל בדיקות ההדמיה ( CT , MRI, רנטגן). ניתן לקבל העתקים בתשלום.
  • הכינו רשימה של תרופות שנטלתם במהלך הטיפול.
  • תאמו פגישה עם המומחה. ציינו בפני מזכירתו כי ברצונכם לקבל חוות דעת נוספת, כדי שהרופא יקצה לפגישה זמן ארוך יותר.

 

!חשוב ביותר!  נא ודאו כי פניתם לרופא הנכון, בעל תת-ההתמחות הרלוונטית למקרה שלכם.

 

לקבלת חוות דעת רפואית נוספת:


לבית משפטלביטוח לאומילוועדת עררלטיפול בתאונת דרכים

הבעייתיות בקביעת קשר סיבתי

קשר סיבתי ברשלנות רפואית

ננטל הראייה משתנה בהתאם לחוק השורר מעל הדיון המשפטי, למשל, לפי דיני הנזיקין, צריך שיהיה 51%. לפי הפסיקה בהקשר לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), מספיק שהסיבה שהסיבה קשורה בשירות ביטחון תהה זהה לשאר הסיבות. לפי חוק הביטוח הלאומי סעיפים 83 ו-84 צריך שהסיבה הקשורה בעבודה לא תהה פחותה במידה רבה מסיבות שאינן קשורות לעבודה.

קשר סיבתי רפואי הינו שונה באופן מהותי וניכר מקביעת הקשר הסיבתי המשפטי. הסוגיה נדונה בבית המשפט העליון בפרשת ג'ון כהן נגד החברה להגנת הטבע בת"א חיפה 1142/82 כשתיאר את הקשר הסיבתי הרפואי כדלקמן: כאשר אדם ילך על שפת מצוק יאמר הרופא שיש סיכוי לאדם ההולך לאורך מצוק למעוד וליפול. משפטן יקבע שצריך סיבה דווקנית של אבן על השביל, אירוע שגרם לחוסר ריכוז רגעי, שהם הסיבה לנפילה ואלמלא אותה סיבה ייתכן והיה מסיים את הטיול ללא פגע.
איך קובעים הרופאים קשר סיבתי? במיעוט המקרים, יש סיבה קונקרטית ספציפית, כמו, חיידק או וירוס המחולל את המחלה; גידול או גוש הלוחצים על איבר זה או אחר וכו'. במרבית המקרים, נקבע הקשר הסיבתי בין תופעה למחוללים אפשריים, בצורה סטטיסטית. במילים אחרות, בוחנים בעבודות מחקר קליניות למיניהן, את הגורמים האפשריים שמסוגלים לחולל תסמונת או בעיה רפואית. במודלים סטטיסטיים מקובלים נקבע האם קשר הינו מובהק יותר או פחות. חשוב לזכור – אם לא נקבע בעבודות מחקר מכוונות, שאין קשר בין מחולל למחלה, המשמעות היא שזה לא נבדק, לא שאין קשר.

ההבעייתיות בקביעת קשר סיבתי סטטי מורכבת:

האם נשאלה השאלה בעבודת מחקר זו או אחרת, לגבי אפשרות לקשר סיבתי בין גורם לתוצאה רפואית. במילים אחרות, לא כל הקשרים נחקרו ועצם העובדה שאין אסמכתה המציבעה על קשר לא מצביעה שאין קשר, אלא אם כן נשאלה השאלה במחקר מסודר והקשר הסיבתי הסטטיסטי נשלל.
עבודות מחקר לא מעטות נעשות בסטנדרטים נמוכים- בחירת קבוצת המחקר אינה אחידה; אין קבוצת ביקורת; קבוצת החולים קטנה מידי; השיטות הסטטיסטיות אינן מקצועיות;הפרדה בין משתנים נעשתה באופן לא מקצועי.

שינוי לאורך השנים במסקנות החוקרים. קבוצות החולים הנבחרות יכולות להשפיע על מסקנות לגבי הקשר הסיבתי, כמו כן השתנות אופיין של מחלות שונות, יכולה להשפיע על הקשר הסיבתי. למשל – סרטן הערמונית הנו מחלה המשתנה בשנים האחרונות ומופיעה אצל צעירים יותר. יש היום ניסיון לחקור מדוע ולמה זה קשור. דוגמא נוספת – סרטן השד – גם מחלה זו מופיעה אצל נשים צעירות יותר ויותר והידע לגבי הסיבות היכולות לסייע לפריצת המחלה מתרבות ומתעדכנות לאורך השנים האחרונות.

רריבוי גורמים שיכולים לגרום למחלה. בנוכחות ריבוי גורמים, הרופא מנסה, לעיתים, לקבוע מהי הסיבה המכרעת, אולם נפוץ יותר שהוא מבצע חלוקת אטיולוגיה – חלוקת גורמים. למשל, אדם שהיה חשוף לעישון ולחומרים מסוכנים בעבודה – ילק הרופא את הנזק או, לפי נסיוני שכיח יותר, יקבע שהסיבה העיקרית היא העישון.

"הסתברות הסיבתיות"- במקצוע האפידמיולוגיה העוסק בניתוח גורמים לתחלואה והופעת ושכיחות התחלואה, קיים פרק הנקרא "הסתברות הסיבתיות". שיטה זו מנסה לנתח את החלק היחסי בגרימת מחלה של גורמים שונים. היא מסתמכת על כלל המחקרים הסטטיסטיים שנעשו בהקשר לאותה מחלה, ומנסה לנתח את התרומה היחסית שלהם. זה לא קל, לא פשוט וגם לא תמיד משקף, אולם זה הכלי שיש. מתוך זה, לעיתים, ניתן לראות שסיבה פחות מ-50% היא בכל זאת הסיבה העיקרית והמכריעה להופעת המחלה. כמעט אף פעם לא ראיתי חוות דעת בהן מנתח המומחה את הקשר הסיבתי בצורה זו.

המומחה משתמש הדרך כלל במילים "קרוב וודאי"; "בסבירות גבוהה"; וביטויים נוספים. אם היה משתמש בכלי "הסתברות הסיבתיות" ייתכן ובחלק מהמקרים היה יכול להשתמש בביטוי "אלמלא X, קרוב לוודאי ש…"
באמצעות סקירת ספרות מקצועית, ניתן להבין את תמונת הידע ביחס לקשר הסיבתי הרפואי ולהכין מסמך מקצועי להגשה למומחה, או להכנת חקירה נגדית.
המחבר : ד"ר שראל, מנהל רפואי בחברת אולמד

!עורך דין! מעוניין בחוות דעת רפואית?
מעוניין ברופא מומחה שיתמוך בקשר סיבתי?

חיסכון של 75% במשאבים הכרוכים בניהול התיק הרפואי והתיעוד סביב תביעות!
עבודה עם מיטב המומחים בתחום!

 

לקש"ס צרו קשר

 

הכנת עד מומחה לחקירה נגדית בבית משפט

בית המשפט נותן משקל לעד ולתוכן חוות הדעת. לשופט אין כלים מקצועיים ברפואה, למרות שלעיתים נתקל במקרים דומים בעבר. יכולת האבחון בין עיקרי מקרה למקרה מוגבלת, אף אם השופט סבור שהמנגינה העיקרית ידועה לו. מידע וניתוח העובדות הרפואיות אינם כלולים במסגרת הידיעה השיפוטית שלו. אשר על כן – השופט במרבית המקרים אמור להישען ולהסתמך על הכלים השיפוטיים שיש לו – הקשבה לצורת ההתבטאות של הנחקר, מבנה התשובות שלו, התרשמות אם הוא נלחץ, או מהסס. סתירות פנימיות. בהירות הלוגיקה שמאחורי התשובות.
במילים אחרות – ההשפעה של הצורה בה מתפקד המומחה מטעמך בעת החקירה על תוצאות התיק הינה כבדה.
לכן להעברת העיקרים של המופיע מטה למומחה יחד עם סימולציה של השאלות הנחזות, יש חשיבות מרכזית.

1. ההכנה מתחילה בנוסח של חוות הדעת – ניסוח המסקנות של המומחה בסיפא של חוות הדעת אמור להיות בלשון בהירה ומשפטית. בעת ניסוח חוות הדעת יש לשקול לבקש מהמומחה להתייחס מראש לנקודות הנחזות כחלשות, או לא חד משמעיות ולהוסיף את התייחסותו אליהן.

2. פירוט הניסיון המקצועי ברישא של חוות הדעת – כדאי להימנע, מכך שפירוט ניסיון יהיה קבוע לכל חוות הדעת של המומחה, ללא התייחסות למומחיות בנושא חוות הדעת. למשל – הסוגיה – סיבוכים כתוצאה מהתרופות לטיפול בדלקת כבד כרונית – נכון שהרופא פנימי יפרט שטיפל בעשרות / מאות חולים עם דלקת כבד כרונית לרבות בסיבוכים מהטיפול.

3. פירוט המסמכים עליהם מסתמך – עדיף לכתוב באופן פרטני רק מסמכים שאכן המוחה ראה ואין הם משובשים או קשים לקריאה. יכולה להיווצר מבוכה אם יש מסמך עם מידע סותר, או מידע הפוך שהמוחה דילג עליה בחוות דעתו. קל לשופט "לקנות" כשל כזה כמהותי במהימנות חוות הדעת. אם יש מידע סותר, או הפוך לקו המסקנות של המומחה, נכון להתכונן מה להשיב וכיצד לבנות את ההסבר, מדוע אין התייחסות לכך בחוות הדעת. תשובה אפשרית – "כתבתי את הדברים העיקריים החיוביים ותומכים במסקנותיי. נקודה זו נראתה לי אינסדנטלית – צדדית לתמונה העיקרית, כי….". חשוב לזהות את המידע הסותר לפני החקירה כדי שהמומחה לא יראה מופתע. כדאי לתרגל תשובות שרובן ככולן דנות, בצורה שהמומחה בונה את מסקנתו, על רקע המידע הרב הכלול במקרה.

4. ניתוח חוות דעת קודמות באותו התחום של המומחה – כדאי להתכונן מה נכתב בעבר, ומה השונות בין המקרים שהובילה למקנות שונות במקרים הנראים דומים לאנשים שאינם עוסקים ברפואה. "שליפת" חוות דעת קודמות, יכולה לבלבל את המומחה על דוכן העידים והוא עלול להתקשות להסביר מדוע היה מקצועי ואמין בשני המקרים. דוגמאות לתשובות: "יש מידע חדש בספרות וניסיון מצטבר חדש המשנה את המסקנות"; "השוני בין המקרים הוא ….".

5. אורך התשובות – עדיף שיהיה קצר. מצד שני תשובות לאקוניות מהוות שגיאה. כדאי למצוא את שביל הביניים. המטרה, ליצור תחושה של שיתוף פעולה, אך לתת פחות אפשרות לחוקר לתקוף את המומחה על ידי היתפסות לסתירות, או סתירות לכאורה.

6. התפלמסות עם החוקר – התפלמסות עם החוקר המלווה בהתנצחות, כעס והבעת עלבון – בדרך כלל מביאה להקטנת משקל העדות. כמעט כל מומחה רפואי מגיע למקומות האלה, כאשר החוקר מביע זלזול, בוז, או מצין סתירות בדברי המוחה מבלי לתת לו אפשרות לענות. כדאי לתרגל הימנעות מהתגובות הרגשיות. ניתן לתרגל מענה קצר וענייני בעת התשובה לשאלה הבאה. חשוב לבקש מהמומחה לענות עניינית ללא כל הערה אישית כנגד החוקר

7. איך מכניסים תוכן חשוב, אף אם הצד החוקר עוצר את הנחקר. כיצד לתקוף את חוות הדעת מטעם הצד השני, אף אם המומחה לא נשאל – הטכניקה שאני נהגתי להשתמש בה הינה מתן תובנה לגבי ההבדל בין חשיבתו של הרופא והמשפטן. למשל הצורך באירוע דווקני, אצל המשפטן לעומת המסקנה הנסמכת על ניסיון מצטבר סטטיסטי. אם המומחה מטעמך יכול להצביע על קשר יותר דווקני בין הנסיבות הרפואיות למסקנה שלו ובו בעת להראות שהמומחה מטעם הצד השני נתן מסקנה רק של הסתברות – נוצר לכם יתרון מה. אם המומחה מטעמכם יכול להראות שמבחן ההסתברות שהוא משתמש בו הוא יחידני ולא מכפלת הסתברויות [היוצרת תמיד הקטנה בעוצמת הקשר הסיבתי / ההסתברותי] – שוב יכולה להיווצר תועלת לכם. הטכניקה – לשבות את אוזן השופט בתובנה מקצועית כללית באזור הבינתחומי – רפואה ומשפט.

8. סימולציה של השאלות האפשריות וניסוח התשובות – אין להכביר מילים בסוגיה זו. הכנת חקירה נגדית לכאורה כנגד המומחה מטעמכם, ומעבר עמו על השאלות והתשובות, הינה הבסיס להכנה מוצלחת.

9. מעבר על מאמרים בולטים אחרונים בתחום – תמיד כדאי לבקש מהמומחה לעבור על הספרות ולקרוא מאמרים בולטים חדשים. שליפת מאמרים על ידי החוקר, הינה טכניקה שימושית. בית המשפט היצר את החופש לחקור בטכניקה זו. יש נטייה לבקש מעורך הדין החוקר לשלוח מראש את המאמרים. במידה והתקבלו כאלה – כדאי לנתחם ולהבין מה נחקר, איך [באיזה כלים השתמש כותב המאמר] ומה המסקנות. מדוע מה שמתואר במאמר מאובחן מהמקרה בו דנים. לחילופין – להיות מוכנים להראות מדוע המידע המצוטט מהמאמר הינו הוצאת הדברים מהקשרם. במידה ויש מאמר חדש התומך בקו של המומחה – כדאי להביאו לדיון ולהגישו.

10. בית המשפט נותן משקל לעד ולתוכן חוות הדעת. לשופט אין כלים מקצועיים ברפואה, למרות שלעיתים נתקל במקרים דומים בעבר. יכולת האבחון בין עיקרי מקרה למקרה מוגבלת, אף אם השופט סבור שהמנגינה העיקרית ידועה לו. מידע וניתוח העובדות הרפואיות אינם כלולים במסגרת הידיעה השיפוטית שלו. אשר על כן – השופט במרבית המקרים אמור להישען ולהסתמך על הכלים השיפוטיים שיש לו – הקשבה לצורת ההתבטאות של הנחקר, מבנה התשובות שלו, התרשמות אם הוא נלחץ, או מהסס. סתירות פנימיות. בהירות הלוגיקה שמאחורי התשובות.

במילים אחרות: בעת החקירה, לאופן התנהלותו של המומחה מטעמך קיימת השפעה כבדה על תוצאות התיק!
לפיכך, יש חשיבות רבה ליישום הטיפים שפורטו כאן יחד עם המומחה, ובמקביל לבצע עימו סימולציה של השאלות הצפויות.

חיסכון של 75% במשאבים הכרוכים בניהול התיק הרפואי והתיעוד סביב תביעות,עבודה עם המומחים בתחום!

לשאלות בנושא הכנת עד מומחה – צרו קשר

 

מתי אבחון התקף לב או טיפול בו הם רשלנות רפואית?

מחלות לב הן הסיבה השנייה בשכיחותה למקרי המוות בעולם (הראשונה היא מחלת הסרטן). בישראל יש כיום כ-500 אלף איש החולים במחלות לב, וכ-50 אלף חולים העוברים מדי שנה צינתורים אבחוניים או טיפוליים בלב ובעורקים נוספים. משאבים רבים מושקעים ביכולות האבחון של התקפי לב כבר בשלב המניעתי, בכדי לנטר את קבוצות הסיכון באמצעות שינויים באורח החיים, מתן טיפול תרופתי מונע, ובמידת הצורך גם הליכים ניתוחיים טיפוליים למניעת נזק חמור יותר.

האסוציאציה המיידית בקרב רבים כלפי התקף לב היא של אדם החש דקירות בליבו, אוחז במיקום המשוער של ליבו וקורס, אך למעשה יש להתקף לב סימפטומים נוספים כגון סחרחורות, זיעה קרה, הרגשת נימול ביד ועוד. לעתים יופיעו חלק מהסימנים ולעתים יופיעו סימנים שונים בזמנים שונים.

האחראי לאבחון של מקור הסימנים הוא, כמובן, הרופא  או איש צוות רפואי. האבחון אמור לקחת בחשבון את גורמי הסיכון הקיימים אצל המטופל, ביניהם לחץ דם גבוה, שומנים בדם, סוכר גבוה, היסטוריה משפחתית ונתונים נוספים. כאשר הרופא אינו מברר נוכחות של גורמי סיכון אצל מטופל המתלונן על סימפטומים רלוונטיים, או שהוא לא מאבחן את ההתקף למרות ידיעתו על נוכחותם של גורמי הסיכון – נוצרת עילה לרשלנות רפואית.

האם התקף לב עלול לגרום לנזק בלתי-הפיך?

התקף לב הנו הפרעה באספקת דם ללב, אשר ממנו יוצא הדם כאשר הוא רווי בחמצן ומוזרם לכל אברי הגוף. כל הפרעה, אפילו למספר דקות בלבד, עלולה לגרום נזק בלתי הפיך לרקמת הלב עצמו או לאחד האיברים (בהתאם למיקום החסימה בגוף) כגון גפיים, איברים פנימיים ואפילו המוח. אבחון נכון וטיפול מיידי בהתקף הלב עשוי להציל חיים או למנוע נזק לאיבר, אך אבחון שגוי עלול להסתיים בנזק בלתי הפיך ואף במוות.

האם ניתן למנוע התקף לב?

מתפקידו של הרופא והצוות הרפואי לעדכן את המטופל על היותו בעל גורמי סיכון החושפים אותו לבעיות לב, ולהציע לו מגוון דרכים מניעתיות – החל בשינוי באורח החיים ובשילוב תזונה בריאה וספורט, וכלה בטיפול תרופתי באמצעות מדללי דם ותרופות רלוונטיות נוספות.

כך, למשל, כאשר קיים חשש לטרשת עורקים עקב הצטברות שומנית על דפנות כלי הדם עד כדי חסימה מלאה או חלקית שלהם, יש לבצע צנתור אבחוני שיקבע את חומרת הבעיה. במהלך הצנתור האבחוני, במידה שנקבע כי יש צורך בכך, יכול הרופא לבצע את הטיפול ולהשתיל סטנט (תומכן) התומך בכלי הדם ומרחיב אותו במקומות בהן קיימת חסימה, ובכך מאפשר זרימת דם תקינה.

האם צינתור מספיק כדי למנוע התקף לב?

הרופא ימליץ על צינתור אבחוני או טיפולי, בהתאם למצב, ובמידה שהחסימה במקום שבו צינתר הוא מסוכן או שהטרשת עורקים מפושטת, יבוצע ניתוח מעקפים שעוקף את החסימה ומאפשר זרימת דם תקינה.

מתי אבחון התקף לב או טיפול רפואי בו הופכים לרשלנות רפואית?

כמו בכל מקרה רשלנות, יש להוכיח כי נגרם נזק עקב החלטה או פעולה לא סבירה של רופא או איש צוות רפואי. עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית באבחון או בטיפול במחלות לב יכולה להיווצר במקרים הבאים:

  • אבחון שגוי: כאשר המטופל מתלונן על כאבים בחזה, והרופא טועה באבחון הבעיה. כאשר הרופא עובר על תוצאות בדיקות ומפרשת אותן בצורה מוטעית.
  • התעלמות: כאשר הרופא מתעלם מתלונות המטופל לגבי כאבים וסימפטומים כגון כאבים בחזה, קוצר נשימה, בחילות וכו', כאשר הרופא נחשף לתוצאות בדיקות אשר עבר המטופל ומתעלם מהן, התעלמות ממצב המטופל בזמן הניתוח או אחריו ועוד.
  • התרשלות: בדיקה רשלנית של היסטוריית המטופל ומשפחתו, אי הפניה לבדיקות רלוונטיות או למיון, ביצוע טיפול רשלני אשר בעטיו נגרם נשק למטופל (צינתור רשלני אשר גרם לקרע בשריר הלב, נזק לכלי דם וכו'), הותרת גוף זר בגוף המטופל וכו'.
  • טיפול שגוי: ביצוע צינתור כאשר האדם מצוי בהתקף לב, מתן טיפול תרופתי שגוי, בחירת הליך רפואי שאינו תואם את מצבו הגופני של המטופל או בניגוד להתוויות הנגד של ההליך וכו'.

את מי תובעים על רשלנות רפואית באבחון או טיפול במחלת לב?

התביעה תופנה לגורם הרפואי אשר ביצע את האבחון או הטיפול, קופת חולים, מרכז רפואי, בית חולים או כל גוף רפואי אשר בו התקיים הטיפול. הנתבעים יהיו הרופא או אנשי הצוות הרפואי אשר רלוונטיים למחדל אשר גם למטופל לנזק.

לבירור טיב הטיפול צור קשר

 

הבסיס לתביעת רשלנות

לא כל תלונה של מטופל על רופא או אופי הטיפול בו ותוצאותיו יכולה להיחשב כ"רשלנות רפואית".

לפי ויקיפדיה …. עוולת הרשלנות היא אחת מעילות התביעה במסגרת דיני הנזיקין, ויש הטוענים, כפי שציין השופט ברק בפסק-דין גורדון, כי היא העוולה המרכזית בדיני הנזיקין. לפי דיני הנזיקין, אדם שנפגע וסבל נזק (הניזוק), יכול לתבוע את הפרט שגרם את הנזק (המזיק). אולם הפיצוי אינו אוטומטי, והניזוק נדרש תחילה להוכיח שורה של קריטריונים לפני שיזכה בפיצוי. חרף הדמיון בשם, עוולת הרשלנות הנזיקית אינה זהה לרשלנות הפלילית. בעוד עוולת הרשלנות הנזיקית היא הדרך הנפוצה והשמישה ביותר לזכייה בתביעת נזיקין, במשפט הפלילי אין הרשלנות גרידא מספיקה כדי להטיל אחריות פלילית, ונדרשת לכך הוראה מפורשת בחוק…..

מה הם התנאים הבסיסיים אשר חייבים להתקיים על מנת שהתביעה תוכר כ"רשלנות רפואית"?

הגדרה – תלונה תוכר כ"רשלנות רפואית" כאשר מטופל נפגע ע"י רופא או איש צוות רפואית אחר אשר נכשל במילוי תפקידו וחובותיו הרפואיות.

על מנת לבסס תביעת רשלנות תידרש להוכיח את הדברים הבאים:

א. התקיימו יחסי רופא-מטופל –

כלומר, המטופל פנה אל הרופא שיטפל בו, ו הרופא הסכים לטפל במטופל. אם רופא החל לפגוש מטופל ולטפל בו,  קל מאוד להוכיח כי יחסי רופא-מטופל אכן התקיימו, יותר קשה להוכיח כאשר הרופא היה יועץ ולא טיפל ישירות במטופל.

ב. הרופא היה רשלני –

העובדה שהמטופל אינו מרוצה מהטיפול ותוצאותיו, אינה בהכרח אומרת שניתן לתבוע את הרופא על רשלנות. הרופא חייב להיות רשלני, במובן שפעל בצורה לא מקצועית  וחסרת זהירות באופן חריג באבחון או בטיפול.  כדי לתבוע על רשלנות, על המטופל להיות מסוגל להראות שהרופא גרם לנזק בדרך אשר רופא סביר באותן נסיבות לא היה גורם. הטיפול ע"י הרופא אינו נדרש להיות הטוב ביותר האפשרי, אלא בתחום הסביר של המקצועיות והזהירות המקצועית המחוייבת והמקובלת בתחום. השאלה האם הרופא אכן נהג במקצועיות ובזהירות הראויה, היא לרוב שאלת הבסיס סביבה נבנית תביעת הרשלנות. בית המשפט ידרוש מהמטופל להוכיח באמצעות מומחה את הסטנדרטים לטיפול הנחשבים מקצועיים וזהירים במקרים מהסוג בו עוסקת התביעה.

ג. רשלנות הרופא גרמה לפגיעה –

מאחר ותביעות רשלנות רבות מערבות מטופלים אשר היו חולים או פגועים גם לפני האירוע סביבו נדונה התביעה, יש לעיתים קרובות שאלה האם מה שעשה הרופא,  רשלני או לא, הוא באמת הגורם לנזק. לדוגמא, אם חולה מת לאחר טיפול בסרטן ריאות והרופא אכן פעל בצורה רשלנית, קשה להוכיח שרשלנות הרופא גרמה למותו ולא הסרטן. המטופל (או מי מטעמו) חייב להוכיח ש"הסבירות לרשלנות כגורם למוות היא גבוהה יותר מהסבירות שלא", כלומר להוכיח שרשלנות הרופא גרמה לפגיעה או למוות באופן ישיר. בדרך כלל, המטופל יהיה חייב את עדותו של מומחה רפואי מהתחום על מנת להעיד שרשלנותו של הרופא גרמה לפגיעה.

ד. הפגיעה גרמה לנזקים ספציפיים –

גם אם ברור שהרופא תפקד בצורה שאינה מגיעה לסטנדרטים המקובלים בתחומו, המטופל אינו יכול לתבוע על רשלנות אם לא נגרם לו נזק כתוצאה מהטיפול. להלן דוגמאות לנזקים אפשריים מהם יכול המטופל לסבול: כאב פיזי, כאב רגשי, הוצאות רפואיות נוספות, אובדן מקום העבודה, אובדן כושר עבודה וכו'.

האתגר המשמעותי ביותר בתביעה העוסקת ברשלנות רפואית הוא מציאת המומחה הרפואי אשר יסכים להעיד לגבי הסטנדרטים הנהוגים בתחום, ולהסביר כיצד פעולותיו של הרופא הנתבע הן רשלניות ואחראיות לפגיעה במטופל.

עורך דין ! מעוניין בחוות דעת רפואית?

לבירור צור קשר

 

וועדה רפואית זו לא קביעה סופית!

וועדה רפואית זו לא קביעה סופית!

המוסד לביטוח לאומי והנפגע יכולים להגיש ערעור  על קביעת הוועדה בדבר דרגת הנכות שנקבעה, בפני הוועדה הרפואית לעררים.

חשוב לדעת ! את הערעור, יש למסור בכתב תוך 60 ימים מיום קבלת ההודעה על החלטת הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי (או 45 ימים לאחר החלטת ועדת מס הכנסה). איחור בהגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי גורר איבוד היכולת להגיש ערר, פרט לנסיבות מיוחדות.

לפני הגשת ערר מומלץ לקבל ליווי מקצועי!

  1. וועדת הערר יכולה לדון בכל נושא, לרבות סעיפים עליהם לא ערערת, ורשאית להוריד את הנכות, או לא להכיר בקשר בין הנזק לאירוע בעבודה. החלטות הוועדות הקודמות אינן מחייבות את וועדת הערר. לכן חשוב ביותר להגיע מוכנים!

  2. בוועדה יושבים רק רופאים, והם אלה הבוחנים את החומר המוגש להם. לכן מומלץ להכין את החומר בעזרת רופא אשר בקיא ומנוסה בהליך בביטוח לאומי.

  3. הגשה לא מקצועית אשר לא ממקדת מספיק את הדגשים החשובים, פעמים רבות נגמרת בקביעת נכות נמוכה מהמגיע לך, או בשלילת הקשר הסיבתי בין האירוע לנזק הרפואי.

  4. ככל הליך בוועדת העררים יכול לשמש אותך בהמשך כבסיס להליך משפטי, לכן כל שכחה שלך של טענה רפואית, אפילו אם נובעת מכך שאינך בתחום הרפואה, מקטין את הסיכויים גם בהליכים הבאים. כל חוסר של מידע רפואי הממחיש בצורה אובייקטיבית את הנזק הרפואי שלך – יוצר סכוי קטן יותר לאפשרויות בהליכים הבאים.

עצות חשובות לגבי הגשת הערר:

*     ניתן וכדאי לצרף נימוקים רפואיים נוספים בכתב, עם קבלת מסמכים רפואיים חדשים הדנים בנזק הרפואי. במילים אחרות – חשוב להמשיך את איסוף וסיכום החומר הרפואי. לא להסתפק במה שהוגש לוועדה מדרג ראשון. רצוי להיעזר באנשי מקצוע

*     אם לא צורף פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון, יש לבקש בכתב לקבל אותו. כדאי שהנימוקים לערר יתבססו על הכתוב בפרוטוקול. אם טרם קבלת את הפרוטוקול ועומדים לעבור 30 היום הקצובים בחוק להגשת ערר, יש לגשת מיידית לאנשי מקצוע המתמחים בתחום על מנת "לעצור את השעון".

*     כיצד להבין מה כתוב בפרוטוקול ? – יש לזכור שהרופאים כותבים בלשון מקצועית רפואית. ברוב המקרים כדאי מאד להיעזר בגוף רפואי עם התמחות בתחום, על מנת להבין את הדקויות בפרוטוקול. מה נכתב, איך נכתב ומה לא נכתב

*     כיצד לנסח את נימוקי הערר ? – הנימוקים המוגשים, נועדו לעיני הרופאים. גם כאן חשוב ביותר לדבר בשפתם המקצועית. לא להשמיץ את הוועדה הקודמת, ולהביא נימוקים רפואיים מקצועיים כבדי משקל וקשים לסתירה. זו עוד סיבה להיעזר בגוף רפואי שזו התמחותו.

מידע כללי על וועדה רפואית לעררים.

  1. קובעת את גובה הנכות הזמנית והקבועה.

  2. הוועדה לא כפופה להחלטת פקיד התביעות.

  3. ווועדת הערר יכולה לדון בכל נושא, לרבות סעיפים עליהם לא ערערת, ורשאית להוריד את הנכות. החלטות הוועדות הקודמות אינן מחייבות את וועדת הערר.

*     וועדה מדרג ראשון תורכב מ- 3 "פוסקים רפואיים" אחד או יותר מומחים בפגיעות מסוג פגיעתו של המבוטח.

*     פוסק רפואי אינו עובד המוסד לביטוח לאומי אלא מתמנה על ידי שר העבודה והרווחה. לכן לכאורה הוא בלתי תלוי. אולם הוועדות מתרחשות בתוך סניפי הביטוח הלאומי. הפוסק מוזמן על ידי פקיד המוסד, והפקודה לתשלום עבור עבודתו מועברת על ידי המוסד

*     לצורך קביעת דרגת נכות רשאי הרופא המוסמך = הפוסק, מיוזמתו או על פי דרישת חברי הוועדה למנות יועץ רפואי חיצוני.

*     אם הנזק הרפואי שנגרם לך הינו במספר תחומים, ואכן נשלחו מסמכים בנושאים אלה למוסד לביטוח לאומי, יתכן ותוזמן/י לבדיקת מספר מומחים, עוד טרם התקיים הוועדה העיקרית, או לאחר התקיימה. צורת הבדיקה והפרוצדורה יהיו זהות לזו של הוועדה.

*     על פי ההלכה הפסוקה (שישימה גם לגבי הועדות הרפואיות לעררים), במקרה שבו הנכה לוקה = סובל בריבוי פגימות = בעיות רפואיות כתוצאה מהעבודה, אין חובה שהוועדה תכלול מומחה אחד בתחום כל פגימה שבמבוטח. יתרה מכך, אין הצדקה לכלול בועדות הרפואיות מומחים בתחום צר וספציפי של הפגיעה הנדונה. יחד עם זאת, כאשר מוגשת לוועדה חוות דעת אשר ניתנה על ידי מומחה בתחום הספציפי (כמו- מומחה לכף היד), על הוועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר, וזאת- בנוסף לחובה לכלול בהרכבה אורטופד מהתחום הרחב. בנושא זה  יש להתייעץ עם אנשי מקצוע בתחום הגשת העררים הרפואי על מנת לזהות כשל אפשרי בהרכב הוועדה.

*     מזכיר הוועדה – על פי החוק בכל וועדה יושב מזכיר/ה שהוא עובד המוסד ותפקידו לוודא את זהות הנבדק ולרשום פרוטוקול המכיל את תלונות הנפגע, פירוט בדיקת הרופא ומסקנות הוועדה.

ערר על החלטת הועדה הרפואית לעררים

החלטת הוועדה הרפואית לעררים היא סופית ואין לערער עליה אלא בשאלה משפטית בלבד בפני בית הדין לעבודה. אם נידחת בוועדה מדרג ראשון קיים סיכון גבוה בהגשת ערר ללא אנשי מקצוע מאחר ואם תידחה שנית אין יותר אפשרות ערעור.

את הערעור יש להגיש תוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים.

במידה והינך מעוניין להמשיך לבית דין זכור כי הביקורת השיפוטית של בית הדין מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד.

במסגרת  סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. הכלל הוא, שלמעט מקרים נדירים ביותר בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי, אין בית הדין עצמו מתקן את הטעות אלא מחזיר את העניין לוועדה הרפואית.

לפני וועדה רפואית צור קשר