רבות נכתב על טעויות בטיפול רפואי. הסיבה המרכזית הינה הרצון של עולם הרפואה ושלטונות הבריאות להקטין עד למינימום את קרות הטעויות – לשם הקטנת הנזק והסבל של החולים ולשם הקטנת ההוצאות העצומות הכרוכות בטיפול בנזקים שנוצרו. עניין 'בטיחות החולה' [Patient Safety] הינו תחום גדול ומתפתח, לא רק על מנת להתחמק מתביעות על רשלנות רפואית. כמובן זה שונה ממוסד למוסד. בקופות החולים, זה קשה במיוחד.

לפי שלטונות הרפואה בארה"ב, טעויות רפואיות אחראיות במישרין ובעקיפין למותם של בין 44 אלף ל- 95 אלף חולים בשנה. מוות שיתכן ויכול היה להיחסך ולהימנע. סך הכול מדובר בכמיליון חולים שיש להם נזק משמעותי כל שנה.

יש לדעת שרוב הטעויות מסתיימות בלא נזק מוחשי לחולה, שניתן להצביע עליו. כלומר לא נחשבות כרשלנות, שכן יסוד הנזק לא מתמלא בעוולת הרשלנות. עבודות רבות מצביעות על כך ש- 2% עד 3% מהפעולות הרפואיות יש בהן טעות, למרות כל האמצעים שעולם הרפואה מנהיג וכל הנהלים שנוקטים בהם. התמונה מימין מנסה להסביר את הרקע – בני אדם הם העוסקים במלאכה המאוד מורכבת, שנעשית יותר ויותר מסובכת, שמתחדשת חדשות לבקרים, מבוצעת תחת לחץ של חוסר בכוח אדם 24 שעות ביממה.

כמעט אף פעם לא נמצאה כוונת זדון, או עצלנות מכוונת. זה תמיד טעות אנוש. אך במצטבר זה המון טעויות קטנות. אם באדם, שעובר ניתוח מתבצעות 1000 תת פעולות, הרי שלפחות 20 מהן שגויות במקצת. האם זה מצטבר לכלל נזק – זה תלוי באופי הטעויות, מצב החולה [גולגולת דקה], ובטעויות שיעשו בהמשך הטיפול בו.

הטעויות הרבות ביותר הינן בתחום מתן שגוי של תרופות – כ- 400,000 מקרים כל שנה בבתי חולים בארה"ב וכמות כפולה מזה במוסדות לטיפול סיעודי ובטיפול בקשישים בביתם [תרופה שגוייה, כמות שגוייה, או שימוש במספר תרופות שהאינטראקציה בניהן גורם לנזק]; חשיפה של החולה לזיהומים [בעיקר בבתי חולים]; הימנעות מטיפול [כמו אי מתן נוגדי קרישה]; שחרור מוקדם של החולה לפני שמצבו התייצב, או ללא בירור מי ימשיך את הטיפול.

שחרור מוקדם נמצא בארה"ב קשור לעובדה שבית החולים מקבל תשלום קבוע וסגור במאות רבות של אבחנות ופרוצדורות, ללא קשר לחומרת מצב החולה ולמשך אשפוזו. שחרור מוקדם נמצא בעל קורלציה גבוהה לסיבוכים רפואיים בעקבות האשפוז. חולים חוזרים לאשפוז חוזר בשיעור עצום בארה"ב – בממוצע 10% בתוך שבוע ו-19% בתוך 30 יום. העלות של האשפוזים החוזרים הינה כ- 19 מיליארד דולר בשנה רק על ידי ה- Medicare – האמונה על הביטוח הרפואי של כל אלה שעברו את גיל 65 בארה"ב. כיום בתי החולים מקבלים קנסות בצורות שונות, אם שיעור האשפוזים החוזרים אצל כל אחד ואחד מהם אינו בקו ירידה.

השיעור הגבוה ביותר של שגיאות נעשות בעת קליטת החולה מחדר המיון. זו הפעולה בה יש הכי הרבה אי וודאויות לגבי החולה וכל הצוות מנסה להכיר את המקרה החדש. חשוב בהקשר לסה [דעה אישית שלי], שאנו כולנו תורמים למצב זה בהתעקשותנו לשים את עניין הסודיות הרפואית במקום כל כך מרכזי, כך שבמקרים רבים מידי אין לצוות הרפואי מספיק מידע חיוני כיצד לטפל בחולה.

גורם מנבא תביעות – מחקרים רבים ממקומות רבים בעולם מצביעים על כך, שהגורם המנבא האם תוגש תביעה על רשלנות רפואית, יותר מכל אחד אחר, הוא יחס הרופא המטפל והצוות הרפואי לחולה ובני משפחתו – לפני, תוך כדי ואחרי הטיפול! עניין זה מרכזי יותר מהיקף ואופי הנזק.

רפואה מתגוננת – המושג מוכר לכולם. עודף בדיקות והימנעות מביצוע טיפולים. במקומות מסוימים בארה"ב קשה למצוא נוירוכירורגים. יש ערים בהם אין מספיק גניקולוגים העוסקים במיילדות. השמועה אומרת, שבניו יורק רופאים מיילדים נמנעים מלטפל בנשים בהיריון ממשפחות של עורכי דין. אין ספק שקונסטרוקציה של תביעות על רשלנות רפואית יש השלכות מרכזיות על שיפור הטיפול בחולה ובנהלים שנועדו להגן עליו. מצד שני הצורך להתגונן, יוצר מצב, שמרבית הניזוקים אינן מפוצים.

יתרה מכך – הקושי בניהול תיק ברשלנות רפואית מוכר. קשה למצוא מומחים שיכתבו חוות דעת. עלויות חוות הדעת גבוהות במיוחד. יש לחץ חברתי וכן של המעסיק כנגד מתן חוות דעת. הרופאים מרגישים מותקפים והמוסדות חרדים לפן הכספי.

האירוע המכונן – עניין זה פעמים רבות הינו הבעייתי ביותר – מהו המעשה, או המחדל שאלמלא התרחש הנזק היה נמנע? ובנוסף – האם אותו רופא סביר בנסיבות זהות היה נמנע מהטעות שנעשתה? העניין קשה ויוצר את הקשיים הרבים ביותר להוכחת הרשלנות מסיבות שכל אחד מכם נתקל בהן יום יום. ענין "דבר מדבר בעדו", הינו מאד שכיח – כלומר שהתובע לא יכול לדעת מה קרה. זו הסיבה, שניתוח תיק הנו במרבית המקרים מורכב,מסובך ויקר.

כמה הרהורים שלי לסיום:
תאונה רפואית – הוויכוח האם לאשר קונסטרוקציה מיוחדת של תאונה רפואית ללא צורך באחריות, הנו ארוך. אני בעד פיצוי הנפגעים [עם נזק של ממש, לרבות כאב וסבל של ממש] ללא הוכחת אחריות, בדומה למבנה בפלת"ד.
מיקרו-טראומה – לא מעט חולים ניזוקים שלא מאירוע מכונן אחד במהלך הטיפול, אלא מסדרה שלאירועים קטנים. האם אין מקום לקונסטרוקצית ה"מיקרו טראומה" הנהוגה לגבי נזקים מעבודה?

 

יש לכם שאלות בנושא טעויות בטיפול רפואי? צרו קשר