פפזית, כיום בת 20, משוחררת מצה"ל, סבלה בגיל 17 מתופעות חוזרות ונשנות של כאבי ראש, חום וסחרחורות. תופעות אלה הופיעו בעיקר כאשר למדה למבחני הבגרויות והייתה שרויה בתקופת מתח רב. בהמשך, הופיעו אצלה גם חולשה בארבעת הגפיים, כפל וטשטושים בראייה, לכן פנתה לחדר המיון בבית-החולים הקרוב לביתה ואף אושפזה שם.

במסגרת האשפוז, עברה בירור שכלל בדיקות נוירולוגיות חוזרות שמתארות כפל ראייה עם הפרעה בתנועות גלגלי העיניים וכן סימנים נוירולוגיים פוקליים. במסגרת אותו בירור פזית עברה גם ניקור מותני שהדגים כמות קטנה של תאי דלקת והיה שלילי לנוכחות נוגדנים אוליגוקלונליים. עוד עברה בדיקת MRI מוח, שהדגימה נגעים גדולים בחומר הלבן של המוח שעברו האדרה.

עקב כך, נעשתה אבחנה של ADEM (Actue Disseminated Encephalomyelitis). היא טופלה במשך שבוע בסטרואידים דרך הווריד ובהמשך שוחררה לביתה וקיבלה טיפול פומי לעוד שבועיים. לאחר-מכן, חזרה למצבה שטרם האשפוז ותפקדה באופן נורמלי בשגרה.

פזית דיווחה על האשפוז וממצאיו ללשכת הגיוס באזור מגוריה, אליה הייתה עתידה להתגייס, וגיוסה נדחה במספר חודשים. במהלכם עברה בירורים ובדיקות נוספים במרפאת טרשת, אשר הראו כי אט אט הכל שב לתפקוד נורמלי עד שלא הייתה עדות לדלקת פעילה. אולם, מסקנתו של הניורולוג, שלא לקח סיכון, הייתה כי לא ניתן להבחין בשלב זה בין ADEM לבין טרשת נפוצה מאחר וההתקף שפקד את פזית וגרם לה להתאשפז לראשונה בחייה, יכול להיות התקף ראשון בסדרת התקפים של טרשת נפוצה.

יום הגיוס הגיע, פזית התגייסה כאשר היא מלווה במכתב רופא, המסביר את מצבה הבריאותי ומורה כי עליה להיות משובצת קרוב לביתה ולמרכז רפואי. בלשכה עצמה היא נבדקה ונמסר לה כי אין לה מה לדאוג ואכן כך תשובץ. פזית עברה טירונות וקורס, שלאחריהם שובצה בקריה בתל-אביב עם פרופיל 45 זמני לשנה אחת בלבד.

 

לקבלת יעוץ

 

"עוד שנה חלפה, עוד שנה טרופה, עשבים שוטים עלו בשביל ובגן". כעת, פזית הועברה מתפקידה ושובצה מחדש לשירות באיו"ש. כבר עם הגעתה לשם, הבהירה למפקדיה שהיא אמורה להיות בבסיס עורפי, קרוב לביתה ולמרכז רפואי בזמינות מיידית – אולם, ללא הואיל.

מהלך שירותה של פזית שם התאפיין באירועים חוזרים של חולשה, סחרחורות ובחילות, אך חרף בקשותיה היא לא הופנתה לנוירולוג. השירות באותו מרחב לווה ברגעים רבים של לחץ פיזי ונפשי ניכרים בעבודה אל מול אוכלוסייה זרה ואף לעיתים עוינת. בנוסף לאלה, שובצה פזית לתורנויות שמירה ושירות רבות, מפקדיה וחבריה לסגל התעמרו בה, זלזלו בה עקב מצבה הרפואי ותלונותיה, בעיקר כאשר חזרה על הבקשה לעבור לבסיס אחר.


אבחון ע"י נוירולוג מומחה

ללבסוף, פנתה בעצמה לקבלת אבחנה וחוות-דעת רפואית מנוירולוג מומחה דרך חברת אולמד. מנהלי התיקים סייעו לה בתביעתה כנגד משרד הביטחון ומצאו עבורה נוירולוג מומחה "למוד קרבות" בזירה המשפטית, אשר הראה כי בעקבות יחס מזלזל של המערכת הביטחונית במהלך שירותה של פזית היא סובלת מנכות בעקבות החמרה במחלת הטרשת הנפוצה.

במקרה זה, האבחנה של טרשת נפוצה אינה מוטלת בספק והתשובה לשאלה המרכזית, האם נגרמה לה החמרה במחלתה עקב השירות הצבאי בתנאי עקה פיזית ונפשית, היא בהחלט כן.

במטא-אנליזה של מחקרים רבים שבדקו את הקשר שבין עקה נפשית ודחק נפשי לטרשת נפוצה, נמצאה עלייה מובהקת בסיכון להחמרת טרשת נפוצה במטופלים שהיו חשופים לעקה ודחק. מחקר גדול שנערך בתחום זה, מצא ודאות חזקה בקשר שבין מספר גורמי העקה הקיימים לסבירות להתפרצות התקפי טרשת, כך שככל שיהיו יותר גורמי עקה, כך הסיכון להתקף טרשת נוסף עלה.

הכרה כנכת צה"ל

נמצא כי פזית סובלת מהנכויות הבאות: התקפים חוזרים של חולשה וכאבי שרירים, חוסר מסוגלות לצעוד במשך זמן ולמרחק העולה על קילומטר, קשיי ריכוז לארוך היום, טשטוש בראיית צבעים וחולשה בצד השמאלי של הגוף.

 

התעלמותה של המערכת הביטחונית מצרכיה הרפואיים של פזית והבאתה למצב של החמרה במחלתה, ניתן להמשיל להתרשלותו של רופא בהגנה על מטופליו. על-כן, נתבע משרד הביטחון ופזית הוכרה כנכת צה"ל.